בנות החמישייה אמילי, איבון, ססיל, מארי ואנט – שכונתה The Dionne Quints, נולדו בטרם עת ב-28 במאי 1934, ליד קאלנדר, אונטריו, קנדה, לאוליה ואלזיר דיון. החמישייה הייתה יוצאת דופן בכך שהייתה בראשונה שתועדה מבחינה רפואית הרפואי והגנטית הראשונה שהילודות שרדו ונשארו בחיים. אוניברסיטת טורונטו מיהרה לערוך מחקרים ביולוגיים ופסיכולוגיים על החמישייה וקבעה בין היתר, שמקורה מביצית מופרית אחת.
הידיעה על הלידה החריגה התפשטה במהירות ומכל רחבי צפון אמריקה הציעו סיוע לחמישייה, עד שהצלב האדום קיבל עליה משמורת ושילם עבורם את הטיפול בבית החולים.
בפברואר 1935 הופיעו בני הזוג על במה בשיקגו בתור “הורי התינוקות המפורסמים בעולם”. ראש ממשלת אונטריו באותה תקופה, מיטשל הפבורן, יזם הצעת חוק שהתקבלה, לפיה המדינה תיקח אחריות על הבנות, בדרך של קבלת אפוטרופסות עליהן, עד הגיעו לגיל 18. המדינה מינתה שלושה אפוטרופוסים שהייתה להם שליטה מלאה בעניינים הכלכליים הקשורים לחמישייה, הם היו מעורבים בטיפול בבנות, בניהול הכספים שהן יצרו וביצירת חוזים נוספים עבור החמישייה, בהזדמנויות עסקיות שונות, כגון הופעות בסרטים ופרסומות. הסיבה המוצהרת להוצאת החמישיות מהמשמורת החוקית של הוריהם, הייתה להבטיח את הישרדותם ולהגן עליהם מפני ניצול לרעה, כמו מיזמים רודפי בצע.
הממשלה הבינה שיש עניין ציבורי עצום באחיות והמשיכה לתדלק את תעשיית התיירות סביבן. בסופו של דבר, מבחינת החוק הן היו רכוש המדינה, עד הגיען לגיל 18. ב-21 בספטמבר 1934 הן הועברו למתחם שמומן באמצעות גיוס תרומות של הצלב האדום והכיל מגרש משחקים חיצוני, שנועד גם להיות אזור תצפית ציבורי. הוא היה מוקף בארקייד מקורה, שאפשר לתיירים לצפות באחיות מאחורי מסכים חד-כיוונים והאחיות הובאו לגן השעשועים הזה פעמיים או שלוש ביום, כדי להופיע מול הקהל.
האחיות דיון נבחנו ונבדקו ללא הרף, בזמן שחיו במתחם, לשם התיעוד המדעי. הקשר האנושי שהיה להן היה בעיקר עם אחיות מטפלות ולעתים רחוקות, הם התראו גם עם הוריהן.
אלפי תיירים הגיעו לראות את האחיות ומאות מכוניות מילאו את הדרכים בעיר ויצרו פקקים. המבקרים נצטוו לשמור על שקט ואסור היה להם לצלם. הבנות ידעו שצפו בהן, מאחר והן שמעו קולות רמים וצחוקים. המסכים החד-כיווניים לא חסמו לחלוטין את המבקרים ופעלו יותר כזכוכית חלבית.
כ-3,000 איש ביום ביקרו בגלריה הזו שהקים הצלב האדום, למען הציבור, עם הזמן גם ניתנה לו חנייה בשפע וכך כמעט 3,000,000 מבקרים הגיעו לצפות בבנות, בין 1936 ל-1943.
האמא, אוליבה דיון, ניהלה חנות מזכרות מול הממתחם, תחת השם “קווינטלנד”. המזכרות, המציגות את חמש האחיות, כללו חתימות שלהן ותצלומים ממוסגרים, כפיות, כוסות, צלחות, לוחות, חטיפי ממתקים, ספרים, גלויות ובובות.
עם זאת, הורי החמישייה עשו מאמצים להחזיר אליהם את המשמורת על ילדיהם והכנסייה הקתולית הצטרפה אליהם בלחץ על הממשלה, אשר נעתרה לבסוף ובשנת 1942, משפחת דיון התאחדה ועברה לגור באחוזה גדולה בת 20 חדרים, אשר נרכשה מקרן שהוקמה בזמנו לחמישייה. מגוריהם כללו מתקנים רבים שנחשבו אז למותרות, כולל טלפונים, חשמל ומים חמים.
האחיות בחמישייה עזבו את בית המשפחה לאחר שמלאו להן 18, ב-1952 והיו בקשר מועט עם הוריהם לאחר מכן. שלוש מהן התחתנו והביאו ילדים לעולם. אחת מהן, אמילי, הקדישה את חייה הקצרים כדי להפוך לנזירה עד שנפטרה מהתקף לב. אחותן איבון סיימה בית ספר לאחיות אך הפכה לאמנית ולאחר מכן לספרנית.