כמו ששעוני היד חוזרים לחיינו, אולי גם עטי הכתיבה יחזרו להיות נוכחים בהם ואם תשאלו את המעצב התעשייתי אלישע טל, אולי אפילו ביתר שאת. טל, שעיצב לפני כ-15 שנה את מחשב כף היד – 5 PALM, שעיצובו הנחיל לו הצלחה המסחררת, אחראי כעת יחד עם משרדו I2D, לעיצוב עט כתיבה – שאולי יתחרה בנוכחותו בחיינו במובייל, האל הכל יכול, שכולנו עבדיו הנאמנים.
“מדובר בעצם בטכנולוגית OTM, שהמציאו מזמן, שמאפשרת לזהות תנועה ברזולוציה מאד גבוהה. למשל, את תנועות היד בעת הכתיבה, שהן מאד קטנטנות והיא יודעת לזהות אותן, למדוד מהירות, כיוון ואורך”, מסביר טל “העט שעיצבנו, מתפקד בעצם כעכבר מחשב, שיודע לזהות תנועה מהר, מדוייק ובשלושה צירי תנועה. כתיבה בעט זה השימוש, האפליקציה שמיישמת את הטכנולוגיה הזו. כתיבה ממוחשבת מצריכה כיום כתיבה על מסך, או איזה בייס יוניט שרואה איך אתה נע ביחס אליו, ואילו העט שלנו בעצם אוטונומית, אני יכול לשבת עם המובייל בתיק או בכיס, לכתוב על הברך או על כל סוג משטח – והנתונים שאני כותב מועברים למובייל. זה העיקרון הטכנולוגי של העט”.
מסתבר שהרעיון הזה אינו חדש, אלא מתבשל כבר הרבה שנים. שני היזמים גלעד לדרר ועופר כינורות, פיתחו לפני כעשור שנים עט סורקת, יחד עם משרד העיצוב התעשייתי IDEO שטל נמנה על חבריו, אך ההמצאה לא תפסה. הרעיון המשיך לעלות ולהתדיין כך מדי חדש והבשיל עתה, לאחר 11 שנה מאז נהגה לראשונה. הלך הרוח כיום בתחום העניק לרעיון רלוונטיות, כשענקיות כמו מייקרו סופט ו-LG חוזרות לכתיבה בעט, עם טכנולוגיות חדשות.
מוצרים כפלטפורמה
כולנו מבינים כיום, שהפלטפורמה הזו של המוביל דיווייס, הופכת ליותר ויותר מרכזית בחיינו. פעם היו אלה מחשב ה-PC, הלפטופ, הטבלבט וכל אלה עוברים עתה למכשיר המובייל. אלא שאז הוא הופך לקטן מדי וקשה לשימוש וצצים דגמים המציעים טלפון גדול יותר, המתנפחים לגודל לא נוח, קשה למשל לכתוב ולערוך טקסט במכשיר כזה. “דרוש מכשיר יותר מתוחכם ועט הופכת להיות רלוונטית”, אומר טל “אבל מאחר ואני עוסק במובייל דיוויס הרבה שנים, הבנתי גם את הרגישות שנלווית אליה. הנדל”ן הכי יקר שיש לנו, הם הכיס, היד והגוף – כמות החפצים שאתה מוכן לסחוב עליך היא אפסית: משקפיים, שעון, ארנק, טלפון, אין עוד הרבה חפצים שאפשר לצפות שאדם ישא עליו, למשל להוסיף עוד עט כתיבה. זה לא דבר טריביאלי. אין מקום לעט דיגיטלי, למשל, ניסו ולא הצליחו. כן יש מקום למובייל קומפניון – אם המובייל הוא הפלטפורמה המרכזית, אז מתחילים להיות לו נלווים, משהו שמודד את ההליכה שלך, סנסורים, זה הרי מחשב רציני, שנמצא איתי תמיד ומתחילים להתווסף אליו אפליקציות ושימושים: הדלת של הבית נפתחת איתו במקום במנעול קונבנציונלי”.
טל טען שהעט צריכה לתת מגוון פעילויות רחב ויש להוסיף לה למשל מסך, להפוך אותה בכך לפלטפורמה. הדעות בין החברים המפתחים היו חלוקות, אחד מהם אמר שזה צריך להיות רק עט הכי טובה בעולם. טל טען שאנשים לא ירצו לשאת אותה איתם. “אמרתי שצריך לצאת מהתפיסה הישנה של המוצרים – שאומרת שצריך לעשות אובייקט שהוא הכי טוב שיכול להיות. התפיסה כיום היא לעשות פלטפורמה שיודעת לעשות המון דברים טוב. הצעתי לייצר פלטפורמה, מכשיר שהוא טוב מהאצבע ושיודע לעשות הרבה דברים. קצת בדומה ל-smart watch. הוא מתווך, הנייד יושב בכיס ואתה רוצה להקליט, אתה עושה את זה עם העט, אתה עונה לשיחת הטלפון איתו, רוצה לחייג למישהו ופשוט כותב את שמו. מקבל SMS ואני עונה גם עם העט. לא צריך כל פעם להוציא את המוביל מהכיס. אני יושב באוטו ומיד כותב תזכורת, אפילו על משטח הדש בורד”, מסכם טל.
העט העתידית מגייסת כיום ממון בקיקסטארטר ואספה כבר כשלושת רבעים מהסכום הנדרש למימון ייצורה (מיליון דולר). “פעם היית פותח בסטה ומנסה לראות מה אנשים חושבים על המוצר שלך, כיום אפשר לתקשר עם אלפי אנשים ולשמוע את דעתם, לראות שהם מוכנים לשים 200 דולר על משהו שיקבלו רק בעוד שנה ואז גם נקבל פידבק. בנוסף, אני יכול להראות למשקיעים פוטנציאליים שיש עניין”, מסביר טל את יתרונות גיוס הממון ברשת.
“מה שמעניין זה איפה עיצוב יכול לשנות תפיסה, איך בעולם צפוף עיצוב יכול לשנות מציאות. מכונית, טלביזיה ומובייל – אלה מוצרים ששינו עולם יותר מכל מהפכה חברתית. המכונית עשתה שינוי גדול יותר בחיים מאשר המהפכה הקומוניסטית”.
העט החכמה מאפשרת להכניס נתונים למובייל, באמצעות תנועות של כתיבה על כל משטח
“המובייל הוא הפלטפורמה המרכזית וממציאים לו נלווים, סנסורים, אפליקציות ושימושים: למשל, הדלת של הבית נפתחת באמצעותו במקום במנעול קונבנציונלי או אפשר להוציא באמצעותו כסף מהכספומט”
לעצב חיים נורמליים
טל (56), טייס קרב לשעבר, מחזיק במשרדו כיום יחד עם המעצבים ספי חפץ ואיתן שריף. יחד הם מפתחים מוצרים למיטב החברות המתקדמות, לזכותם סיפורי הצלחה של עיצוב ששינה תפיסה, כמו עיצוב מכשירי הסודה-סטרים והם זכו בפרסים בינלאומיים יוקרתיים כמו הרד-דוט ובארץ בתחרות “אות העיצוב”, שטל משמש בה כיום כשופט.
לטל ביקורת על הדגש שהאדריכלות והעיצוב שמים כיום בחיינו, שהוא דגש לא נכון לטעמו. הוא מצביע על הכיכר הנשקפת ממשרדו במגדל משרדים בתל אביב “ראה את הכיכר הזו, היא לחלוטין לא עובדת ואתה יכול להוסיף לה גם את כיכר אתרים, הבימה, רבין – כולן ככרות שלא עובדות. איך אפשר לעשות כיכר בלי צל, שלא מאפשר לך להזמין מישהו לשבת איתו שם?
עולם העיצוב והאדריכלות חיים פנטזיות, תפיסת הרכב כמחולל החופש מוטעית לחלוטין, אתה נכנס לקופסאות ונוסע למקום שהוא שום מקום, לקניון, מקום מלאכותי לגמרי שנמצא בפאתי העיר ולא במרכזה. אנחנו אוהבים דווקא את הערים שהכל מתרחש במטווחי רגל במרכזן: רומא, לונדון, פאריז, שיש בהן אנשים, לא מרחבים למכוניות, כמו בלוס אנג’לס. שיש שם מקום לעגלות ילדים, לילדים ללכת, לשבת. כי האדריכלות בגדול ייצרה מרחב איום. הרוב מיועד למכוניות. אדריכלות עתידית זה לדעת ליצור במתחם גלילות מרחב לאנשים – ולא עוד מתחם סגור ואנונימי כמו מגדלי YOO שאני שמח שיש להם לעשירים גטו, שהם באים על המכונית למרכזון הקטן שלהם, לחנייה התת קרקעית ועולים במעלית הביתה. האדריכלות כיום יודעת לעשות בית חכם ובית נושם וכדומה, אבל לא לתרגם את החיים הנורמאליים, לא יודעת איך מייצרים סביבה אורבאנית נושמת. עיצוב הוא כלי קפיטליסטי להגברת הצריכה חסרת התוכן, זה לא מעניין אותי, אלא מה שמעניין זה איפה עיצוב יכול לשנות תפיסה, לשנות התנהגות של בני אדם. למשל, אופניים חשמליים היו פוטנציאל להחליף את המכונית. המובייל החכם הזה יכול להעניק לאנשים הרבה אפשרויות שבעבר לא היו להם, לשרת אותם, גם לכפריים באפריקה – לנגישות לבנקים, לאנשים, זה העניין המאתגר כיום. איך בעולם צפוף עיצוב יכול לשנות מציאות. מכונית, טלביזיה ומובייל – אלה מוצרים ששינו עולם יותר מכל מהפכה חברתית. הרכב עשה שינוי גדול יותר מאשר המהפכה הקומוניסטית. מה שישתנה בעתיד, לדעתי, זה תפיסת הבעלות. כמו בתי מלון שמוחלפים על ידי דירות להחלפה, שיתוף חללים, שכירת חדרים במרכזי ערים, גם רכבים יהיו עניין של שיתוף. כמו ההובר שכל רכב יכול לשמש כמונית. כל אלה לא חומרים או טכנולוגיות חדשות – אלא שימוש שונה במודלים שכבר קיימים. אמזון זה רק חנות חדשה. EBAY זה רק שיטת מסחר חדשה.
