יצרתי כלים המעוררים חושים שונים בצורות שונות, דרכם אני מאפשרת לסועד לחוות חוויה המייצרת סקרנות ושינוי הגבולות הקיימים: לגלות טעם, ריח, טקסטורה וקול, לא רק דרך האוכל עצמו. משפחת כלים שכל אחד מחלקיה יכול לעמוד בפני עצמו ויחד כולם מעצימים את חווית האכילה ומעוררים רגשות ותחושות.

דון: כלי המייצר מוסיקה בעת האכילה

שם הפרויקט “forest verde”, נולד מתוך מפגש עם ספרו של מרסל פורסט “בעקבות הזמן האבוד”, בו הוא מתאר כיצד טעמה של עוגיית מדלן טבולה בתה, עוררה בו שמחה עצומה וזיכרונות מילדותו. החוויה שתיאר בספרו, שמכונה מאז “תופעת פורסט”, הייתה הבסיס למחקר מדעי באוניברסיטת בראון בשנת 2002 שקבע, שגירוי חושי יכול לעורר תחושות ורגשות חזקים.
תופעת פורסט הניעה אותי לחשוב כיצד אני יכולה לעורר תחושות ורגשות בזמן חווית האכילה וזאת דרך יצירת כלי אוכל, תוך שימוש בגירוי חושי.
כלי אוכל הם אבן יסוד בתרבות. בעולם המערבי אכילה נהייתה מבוקרת, בעקבות התפתחות האתיקה והנימוסין. ההתנהגות שלנו בהקשר ל- איך אנחנו אוכלים, מה אנחנו אוכלים, מתי אנחנו אוכלים ואיך אנחנו מחזיקים כלי אוכל, כל אלו כבר נקבעו לנו.
הסכו”ם, הקערות, הצלחות, הכוסות – הם כלים שנוצרו בהתאם לאתיקה וקוד ההתנהגות המושרשים בחברה שלנו וכולם מייצרים גבולות וחוקים.
אם נסתכל לאורך ההיסטוריה, לא חל שינוי משמעותי בכלי בהם מוגש האוכל. כך, יש פער בין התפתחות האוכל לבין הכלים, עד כדי כך שמסעדות מישלן ואחרות, מעדיפות לא להשתמש בצלחת המסורתית ומחפשות דרכים יצירתיות להגיש אוכל, כגון הגשה בתוך צדף, קרש, נייר ממוחזר או אפילו נעל. העדר כלים תואמים למופע השף, גורמים לבחירת כלים שאינם מתחום המזון ופוגמים בחווית האכילה.
אני בחרתי להעצים את חווית האכילה, באמצעות יצירת  סדרת כלים ייחודיים, התואמים את השינוי שחל בעולם האוכל, דרך עוררות החושים.
“טקס” האכילה, הכנת המזון והגשתו, הופכים לאירוע מרכזי. ריבוי מסעדות, מדורי הבישול, תכניות טלוויזיה וכן הפיכתם של שפים לגיבורי תרבות, מסמנים את מעמדו החדש והבלתי מעורר של האוכל בתרבות שלנו. אכילה אינה פעולה המערבת את חוש הטעם בלבד, אלא חוויה רב חושית הכוללת טעמים, ריחות, מרקמים וצבעים. בפרויקט שלי הכלים מעוררים חושים שונים ובצורות שונות, דרכם  אני מאפשרת לסועד לחוות חוויה המייצרת סקרנות ושינוי הגבולות הקיימים. אני מאפשר לגלות טעם, ריח, טקסטורה וקול לא רק דרך האוכל עצמו.

תהליך העיצוב שלי התבסס קודם על קריאת מחקרים העוסקים בהתפתחות תפקידו של האוכל, השפעת מגע של כלי האוכל על תחושות, חומרים, טקסטורות ועוד. היה לי חשוב שלכלים יהיה הקשר תרבותי ובסוס מדעי.
הבחירה בכלים ירוקים ושימוש בצבעים עזים, נעשתה מתוך מחשבה כי צבע ירוק משרה אווירה רגועה ותחושת של טבע. קיימת אבחנה בין גווני הירוק השונים ובחרתי להשתמש בחלק מהם כגון: ירוק בהיר ופסטלי, אשר נמצא בשימוש בבתי חולים, כיוון  שידוע כמרגיע והירוק הכהה המזוהה כצבע נועז ומעורר.
בחרתי להשתמש בפרויקט בשילוב חומרים שונים, כגון קרמיקה, פליז עץ ופלסטיק. שילבתי בין חומרים קרים לחמים, שימוש בין מחוספסים לחלקים וכל אלו יצרו צליל, מגע, תחושה וחוויה שונה. הבחירה בסוגים שונים של חומר אפשרה לי לשים דגש על התחושה שרציתי לעורר בשימוש בכל כלי והתאמה לחוויות האכילה השונות.

הכלי הראשון בסדרה הינו כלי אידוי המייצר ארומה על-ידי הפצה של ריחות כמו קפה, לוונדר, רוזמרין וכל זאת מבלי ליצור ריח של חריכה או שריפה שבדרך כלל נוצר בתהליכים אחרים. צורת הכלי שאובה מפרח הטוליפ, בגלל החיבור לטבע וצורת הפרח.

הכלי השני בסדרה עשוי מלח ולמעשה מתעסק בחוש הטעם, כלי שמעורר טעמים במפגש שלו עם הגוף שלנו, המחשבה שלי הייתה “לצאת מהקופסא” ולייצר טעם לא רק דרך האוכל עצמו. החומר שהשתמשתי היה מלח, שהוא למעשה חומר מינרלי בעל יכול התגבשות. תהליך ההתגבשות הינו תהליך טבעי והשכבות נוצרות כתוצאה מהתייבשות מים, צורת הכלי שאובה מלשונות מלח.

עידית: כלי עשוי מלח

הכלי שלישי בסדרה הינו קערה ומעצים את חוש המגע. במחקר באוניברסיטה בקוריאה ע”י מעצבת קוריאנית, בשם  jinhyun jeon , התגלה שכפית בעלת טקסטורה של בליטות, יוצרת במפגש עם הלשון טעם מלוח יותר לאוכל. בעזרת הלשון ניתן להרגיש מרקמים שונים וטקסטורות שונות. החלטתי להשען על כך בתהליך העיצוב שלי וייצרתי כלי עם טקסטורה של נקודות שרק במפגש עם הפה ניתן להבחין זאת ולהרגיש. בחרתי להתעסק במגע בין היד לכלי האוכל, היה לי חשוב ליצור מגע עם הכלי ומתוך כך ליצור חיבור בין הסועד לכלי.
מימד נוסף שהכנסתי היה נושא משקל הכלי, במחקר שנעשה באוקספורד הוכח שככל שכלי האוכל כבדים יותר הנחקרים הצביעו שהאוכל היה טעים יותר.
צורת הכלי שאובה מצורת הצדפה כדי לייצר תחושה של חיבור לטבע ובנוסף הכפות הראשונות שמקורן ביוון נוצרו מצדפות. זהו סוג של מחווה לטבע ולתהליך ההיסטוריה שעברו כלי האוכל.

נועה: כלי עם טקטורה המייצרת מליחות במנה

הכלי הרביעי בסדרה עוסק גם הוא בחוש המגע, למעשה אלו שני כלים המדמים אקסטנשיין של היד במטרה ליצור תחושה של עונג בזמן האכילה. מחקר שנעשה באוקספורד, קבע כי כלים ואוכל בצורות עגולות מייצרים תחושה מתוקה יותר. צורת הכיפה מגרה יותר את חושי הטעם ע”י המפגש שלה עם החך העליון ומייצרת מתיקות למנה. התוצאה הסופית היא שני אובייקטים בעלי מראה אורגני וכיפתי. הכלי מדמה “אקסטנשיין” של האצבעות וממחיש את השימוש הטבעי שלנו בידיים בזמן אכילה. בדומה להחזקה של כוס יין או הרחת פרח נוצרת תנועה המניעה שרירים נוספים ומייצרת חוויה נוספת לאכילה. תנועת יניקה מהכלי הגבוהה, מדמה ליקוק סוכריה על מקל ובנוסף תורמת לתחושה הטקסית של הכלי על ידי הגבהת האוכל.

הכלי האחרון בסדרה מתעסק בחוש השמיעה, דרך הסאונד וגירוי חוש השמיעה נוצרת חוויה עמוקה הגורמת להנאה מוגברת. ניסיתי ליצור תחושה של טקס, הסעודה הופכת לאירוע מוזיקלי ויצירה אישית לכל סועד. ישנה שזירה בלתי ניתנת להפרדה בין חווית האכילה לבין חווית השמיעה.
שאבתי השראה מהסטון בלומנטל, שף אנגלי של מסעדת The Fat Duck באנגליה, המעוטרת בשלושה כוכבים במדריך מישלן. “SOUND OF THE SEA” היא בין המנות מפורסמות במסעדה, היא מגיעה  בליווי אוזניות המחוברות לאייפוד המשמיע רחש גלים כדי לאפשר לסועד חוויה מעבר לטעם.
הבחירה שלי בחומר הנחושת נבאה מתוך מחקר שנעשה באוניברסיטת אוקספורד בשנת2011, בדקו את הבדל בטעם בשימוש בסכומי”ם שונים העשויים ממתכות שונות. וגילו כי נחושת מעבירה טעמים באופן החזק ביותר והמוחשי ביותר.

רותם: כלי אידוי ריחות

בתמונה העליונה: כלי המגביר מתיקות במנה

פרויקט הגמר של הגר אביב, המחלקה לעיצוב תעשייתי שנקר