התרבות הגיאורגית היא תרבות אקזוטית, מסתורית ועתיקת יומין המשתרעת לאורך אלפי שנים. היא ידועה בכך שהיא מסבירת פנים וסובלנית. הגאורגים רואים אורחים כמתנה מאלוהים והחביבות מסבירת פנים שלהם ניכרת מיד עם הגעתו של האורח. יש להם אפילו אנדרטה של אמא של גאורגיה, שמשקיפה על הבירה טביליסי ומסמלת אירוח וידידות. מיקומה הגיאוגרפי בין אירופה לאסיה, השפיע על מאפייניה התרבותיים המגוונים ועל מיזוג תרבויות. בעוד היא שומרת על האותנטיות הקדמונית שלה, במיוחד באזורי ההרים המרוחקים, היא יודעת גם להציע את כל חידושי העולם המודרני.

לא שותים יין בלי לעשות ‘לחיים’
כמו ברוב התרבויות, אוכל וסעודה משותפת, תופסים מקום מרכזי במסורת הגיאורגית. שולחן האוכל Supra, הוא הבמה לחגיגה ולמשתה, שמנצח ה-Tamada- ממש כמו מנצח בתזמורת, הוא אחראי על התנהלות הארוחה והכי חשוב – הרמת כוסיות היין לחיים. בגיאורגיה אסור ללגום יין, לפני שמרימים את הכוסית לחיים. טקס ה’לחיים’ יכול להמשך גם 30 דקות, במיוחד אם המנצח מאריך בדיבורו ועד שהוא מסיים, אסור ללגום מהיין. לכן, אחת התכונות שלפיהן נבחרים המנצחים הללו, היא יכולתם לשעשע את הקהל. כשרון סטנדאפיסטי אם תרצו.

היין מרכיב חשוב בתרבות ולכבודו יש פסטיבל יין
יין הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה והתרבות של הגיאורגיים. הם מקיימים לכבודו פסטיבל בעיר הבירה, טביליסי. פסטיבל היין מזמין את המבקרים לנסות את בציר היין של השנה, לחגוג את היינות הצעירים המיוצרים בארץ ורק צריך לזכור, להרים את הכוסית לחיים לפני ששותים, כדי לא להעליב את המארחים.

היין כל כך פופולארי בגיאורגיה, עד שלא קונים אותו בחנויות
שתיית יין כה נפוצה ויומיומית, עד שהמקומיים המתגוררים בבתים, מחזיקים גפנים ורוב אוכלוסיית המדינה מייצרת יין בבית. כולם גם אוהבים להתפאר עד כמה היין שלהם נהדר ולנסות להציע אותו כמתנה אם מישהו עורך מסיבה או מקיים איזושהי חגיגה.

את ראש השנה חוגגים פעמיים, לפחות
ראש השנה הוא ציון זמן חשוב מאד בגיאורגיה וחגיגת המועד החגיגי הזה, היא כייף גדול – אז למה לא לחגוג אותו פעמיים? הגיאורגיה חוגגים את ראש השנה פעמיים, פעם אחת ב-1 בינואר ולאחר מכן ב-14, אז זה ניקרא ‘ראש השנה הישנה’. אם חשבתם בטעות שהם מסתפקים רק ביומיים אלה, כדי לחגוג וליהנות מהחג, אז דעו שמיד אחרי חגיגת ראש השנה, ה-2 בינואר מכונה אצלם Bedoba, שפירושו “יום של מזל”. ביום זה כך הם מאמינים, שכל מה שיקרה, יהווה סימן לבאות בשאר השנה. כך כולם ממשיכים בחופש מהעבודה ועושים חיים בטבע, מתפנקים בשמש וכל המרבה ליהנות הרי זה משובח, כי זה מה שיבטיח את איכותם של 363 הימים הבאים.

חג המולד חל בינואר
כמו במדינות אורתודוקסיות רבות אחרות, הגיאורגים חוגגים את חג המולד ב-7 בינואר, המקביל ל-25 בדצמבר בלוח הגרגוריאני. באותו יום הם מקיימים מצעד שנקרא ‘Alilo’. הם מתלבשים בתחפושת ססגוניות, ונושאים דגלים וחוגגים כשהם ושרים ורוקדים ברחובות. ארוחה מיוחדת ליום חג זה, היא פשטידת Guruli Gvezeli, סוג של חצ’פורי עם ביצים מבושלות.

הגיאורגים מביאים אוכל לבית קברות בחג הפסחא
לאחר יום ראשון של חג הפסחא, המקומיים מבקרים בבתי קברות כדי לחלוק כבוד לקרוביהם המתים. מקורו של המנהג מתקופת השלטון הסובייטי, אז הכנסיות היו סגורות ולכן המקום היחיד שאנשים יוכלו להדליק בו נר לזכר יקיריהם, היה בבתי קברות. מכיוון שפסחא מסמל חיי נצח, הגאורגים חוגגים אותו עם כל משפחותיהם, מתים או חיים ולכן הם מקיימים את החגיגה בבית הקברות, מתוך האילוץ המונע מהמתים להגיע אליהם הביתה. ההתחשבות במתים גדולה ומרימים כוסית לזכרם של אלה שנפטרו ושופכים כמות קטנה של יין על הקבר.

המים המינרליים שלהם הם שיקוי המרפא חוליים
הגיאורגים מאמינים ששתיית מים מינרלים המיוצרים בעיירה Borjomi, במרכז המדינה, יכולה לרפא כל חולי, טוב, אולי לא כל מחלה, אבל לבטח קלקול קיבה או האנגאובר. העיירה ממוקמת באזור געשי ומים המפכים בנהרותיה, מוגזים באופן טבעי, מקבלים טעם ייחודי וסופגים את המינרלים עם כל מרכיבי הבריאות של אמא אדמה, שמעניקים להם את תכונות המרפא שלהם.

היאבקות גאורגית כוללת לחימה מכל הבא ליד, כולל ג’ודו וסייף
חרידולי Khridoli היא אומנות לחימה גאורגית מסורתית והיסטורית, שזכתה לתחייה מחודשת, מאז זכתה גאורגיה בעצמאות מברית המועצות בשנת 1991. הספורט הזה מערבב מגוון סגנונות לחימה, כולל היאבקות, ג’ודו ואפילו סייף.

חתונות גרוזיניות חייבות להיות גדולות
הגיאורגים אוהבים אנשים ואוהבים לחגוג בחברת אורחים רבים. בחתונות, כל צד מזמין לפחות מאה אנשים, אפילו קרובי משפחה רחוקים שאולי החתן והכלה לא ממש מכירים. מקבלי ההזמנה חייבים להגיע לחתונה וזה נחשב מעשה פוגע ומעליב להבריז. חתונה גרוזינית עם 100-150 איש נחשבת לקטנה.