בין אפר המשרפות של אושוויץ, קבוצת אסירים מורעבים עמדה בקור העז עם כלי נגינה וניגנה יצירות של שטראוס ובטהובן מדי יום. זה היה טריק נאצי להסיח את דעתם של האסירים החדשים שהגיעו למחנה, מהשמדתם הממשמשת ובאה. אבל עבור האסירים היהודים שניגנו באותם הרכבים עצובים, המוזיקה זיכתה אותם בחיים.
באושוויץ הפעיל ה-SS שש תזמורות, של מוזיקאים יהודים מאסירי מחנה ההשמדה. הם כללו שילוב מוזר של כלים, כמו אקורדיונים או סקסופונים ורבים מהשירים שהם ניגנו היו מצעדים גרמניים. חלק מהיצירות נועדו להנעים את זמנם של הקצינים הנאצים, חלקן נועדו ללוות ולהרגיע את המובלים לתאי הגזים וחלקן נכתבו בסתר על ידי האסירים, כמו יומן אישי.
בשנת 2015, המלחין והמנצח הבריטי Leo Geyer ביקר באושוויץ, במסגרת עבודה על יצירה אותה הוזמן ליצור לזכרו של ההיסטוריון והמומחה לשואה מרטין גילברט. “שוחחתי עם אחד הארכיונאים של האתר והוא אמר בצורה סתמית שיש להם בארכיון כמה כתבי יד של תווי מוזיקה”, מספר גייר “כמעט נפלתי מהכסא, לא האמנתי שנשמר דבר כזה והתעלמו ממנו כל הזמן”.
גייר מצא שרידים של 210 דפי תווי מוסיקה, שעובדו ונוגנו על ידי נגנים במחנה הריכוז. הם היו מרופטים, מתפוררים וחלקם נשרפו בקצוות. עבודה אחת משכה את עיניו במיוחד ושמה “חרטות חסרות תועלת Futile Regrets” והוא אומר “הרגשתי שזו חובתי להשלים את היצירה”. גייר מאמין שהיצירה נכתבה בסתר והאסירים במחנה לא ביצעו את היצירה, בהתחשב בטון העצוב, העמוק ובכובד הרגשי שלה.
גייר השקיע ימים של מחקר, ראיונות עם ניצולים, כולל עם אניטה לסקר-וולפיש, שהייתה נגנית צ’לו בתזמורת מחנה ושרדה בחיים בזכות זה. גייר מספר ל-Jewish Chronicle שבילה שנים בהצלבת מידע מניצולי המחנה, כדי להבין מי ניגן, מתי ובאילו כלים. אסיר אחד לימד קצין אס אס לנגן במפוחית, בתמורה להבטחה להפסיק להכות את אביו. אניטה ניגנה בצ’לו בתזמורת הנשים של אושוויץ ובאירועים פרטיים של הקצינים, כדי להרוויח מנות אוכל ובגדים חמים.
השבוע ביצעה תזמורת קאמרית ביצוע פומבי ראשון של קטעים מהפרויקט של גייר, בשם “התזמורות של אושוויץ”. הקונצרט היה חלק ממסע גיוס מימון להפקה בימתית, שגייר מקווה להביא לקהל בשנת 2025. עבודתו מצטרפת למאמצים דומים של אנשים כמו מארק לודוויג, שפועל לתיעוד המוזיקה שנוצרה על ידי אסירים במחנה הריכוז טרזין והחוקרת פטרישיה הול, שהביאה לציבור לראשונה יצירה מתזמורת הגברים של אושוויץ. הנושא גם עמד בבסיס הסרט התיעודי “They Played for Their Lives”, של המלחינה, המורה למוזיקה ויוצרת הקולנוע הישראלית נורית יוגנד, בת לניצולי שואה בעצמה.
“המציאות העגומה של אושוויץ התנהלה לרוב על רקע של מוזיקה חביבה”, כתבה בריגיט כץ, חוקרת בסמיתסוניאן “תזמורת של אסירים נאלצה לנגן כשחבריהם השבויים צועדים לעבודה וממנה ובימי ראשון, משימתם של המוזיקאים הייתה לארח קצינים נאצים. אסירים רבים היו אסירי תודה על המוזיקה, כי היא נתנה להם תחושת נורמליות – קרן של אור יום בתוך החושך”.