אנג’לה אלוורז Angela Alvarez נולדה בקובה למשפחה ענייה עם חוקים נוקשים, היא נמשכה למוסיקה כבר בילדותה וחלמה להיות זמרת מקצועית, אך אביה אסר זאת עליה. היא התחתנה ומצאה אושר בגידול ארבעת ילדיה.
חייה לא היו קלים, אך המוזיקה תמיד הייתה שם כדי להעניק לה נחמה. היא ומשפחתה נמלטו לארה”ב עם עליית הקומוניסטים לשלטון בקובה, שם בעלה ובתה היחידה, מתו שניהם ממחלת הסרטן.
היא שפכה את ליבה ורגשותיה לתוך מוזיקה, חיברה מנגינות אוטוביוגרפיות מרגשות עם מילים תוהות על החיים, בהשראת הבולרוס והסונים הקובניים, אותם הייתה שרה לשלושת ילדיה שנותרו לה.
ילדיה בגרו ונולדו להם ילדים ואחד מנכדיה, קרלוס חוסה אלוורז, גדל להיות מפיק מוזיקלי. כשגילה שסבתא שלו כתבה יותר מ-50 שירים לאורך חייה, הוא שאל אותה אם היא מוכנה להגיע אליו לאולפן ולהקליט את שיריה.
“קרלוס, החלום שלי הוא לעזוב את החיים האלה בידיעה שהמוזיקה שלי תישאר”, מספר קרלוס בראיון ל-CNN.
אלא שהמפגש בינה ובין המיקרופון התמהמה, עד שהסיפור הגיע לאזנו של השחקן אנדי גרסיה, יליד קובה, שהחליט להפיק סרט תיעודי על האישה ותהליך ההקלטה של ​​אלבום הבכורה שלה בן 15 השירים.
מה שהתחיל כשליחות משפחתית של נכד לשמר את המורשת המוזיקלית החבוייה של סבתא שלו, הוביל לאלבום, סרט תיעודי, תפקיד בסרט הוליוודי (עם אנדי גרסיה) ובסופו של דבר, מועמדות לגראמי הלטיני לאמן החדש הטוב ביותר.
אלבום הבכורה שלה הופיע, כשהיא בגיל 95 והיא הייתה מועמדת לגראמי הלטיני, לצד זמרים בני 17. ברגע שעלתה לבמה לקבל את הפרס בו זכתה, היא נשאה נאום מעורר השראה שהעלה דמעות בעיני הקהל והמוזיקאים “אני רוצה להקדיש את הפרס הזה לאלוהים ולמולדתי האהובה, קובה, אותה לעולם לא אשכח. גם למי שלא השיג את חלומו, למרות שהחיים קשים, תמיד יש מוצא ובעזרת אמונה ואהבה הם יכולים להגשים אותו. אף פעם לא מאוחר מדי”.

.