תעשיית יין קטנה אך פעילה, שראשיתה בח’ליפות המוסלמית של המאה התשיעית, ממשיכה עד עצם היום הזה במחוז האוטונומי של מורסיה, בספרד הדרום-המזרחית. האזור מתגאה ביין האדום המלא וארומטי שלו. כעת הוא מספק אטרקציה חדשה לסצנת היין העולמית: Escuela del Vino, מרכז לתרבות יין, בבניין לשימור, בעיר הקטנה Cehegín שחבל ההררי של מורסיה.
תעשיית היין המקומית עברה לאורך ההיסטוריה מלחמות של ממש, בין יצרנים מקומיים ושליטים ואפילו דם אדום ניגר שם כיין. העיירה הנוכחית דווקא הבינה את הפוטניצאל התיירותי, שיש לאזור עקוב היין והדם, והכילה בו תעשייה ידידותית זרועה בגפנים, המאפשרת לתושבים לבצור ענבים ולייצר בעצמם יין ולמכור אותו לכל מי שהם חפצים.
ראשי העיר אף הגדילו לעשות, כשהבינו בחשיבות האתר היסטורי שבמקום, שיש קשר שלו ליין. מבנה שנבנה במאה ה -17, על ידי קבוצה צבאית-דתית, שהוקמה בכדי להילחם במסעי הצלב והתחילה לייצר יין לאחר שאלה הסתיימו. אבירים קנו חלק מהיבולים ממגדלי ענבים סמוכים, הענבים נסחטו בחצר של הבניין, המיץ זרם למרתף, נסע לאורך הערוצים המגולפים בחוכמה בקמרונות אבן גיר עם תקרה נמוכה, ולאחר מכן לערוצים מעץ אורן והתרוקן לתוך שורות של כדים גדולים מטרה קוטה לא מזוגגת. הכדים היו שקועים בחלקם באדמה, כדי לשמור על בציר התבגרות בטמפרטורות קרירות, עד שהגיעו לגיל המתאים באופן מלא.
הבניין שננטש על ידי האבירים, נותר נטוש שנים ארוכות והקמרונות התת-קרקעיים נתמלאו קורי עכביש. המבנה היפה, העטוי פטינה של העבר, קסמה ליזם, רופא במקצועו, שהרכיב צוות של אדריכלים ומעצבים וגם של מומחים, כדי לעזור לו בשימור ההיסטורי. זה היה שימור מחמיר, שכלל את הגיר שסימן, לפני מאות שנים, על הקירות מאחורי הכדים, את החודשים והשנים של הבציר.
למבנה צורת L. רמפת זכוכית מתיישרת לשטיח של זכוכית, שביל שקוף וחסר צבע, שלא מסתיר את הארכיטקטורה הקיימת. הוא מוביל לגלריה, חנות יין, חלל פתוח להרצאות וקונצרטים, ומטבח המזווג בישול עם יין. כמעט כל אלמנט עיצוב חדש, מסתתר ונותן כבוד לחומרים המקוריים.
:Interior Design
José Luis López Ibáñez
Inmat Arquitectura
