יצירת האמנות החווייתית של האמנית ואוצרת המוזיאון Kirsha Kaechele, התרחשה בחלל מפאר שהוקם במוזיאון והזמין נשים “להתפנק בנשנושים דקדנטיים והנאות אחרות של גבירות”, כאשר משרת במדים משרת אותן.
ג’ייסון לאו Jason Lau, הגיע לתערוכה מסאות’ ויילס ושילם את דמי הכניסה למוזיאון, אך נאסר עליו להיכנס לתערוכה. הוא הגיש תביעה לבית הדין המקומי בטענה שחווה אפליה מגדרית. בדיון שהתקיים בבית הדין, טענה האוצרת כי “מניעת כניסת גברים לחדר המסתורי היא אכן חלק מהאומנות – נותן להם לטעום מהאפליה וההדרה שנשים רבות חוו במהלך ההיסטוריה”. קאצ’לה אמרה שהיא מאמינה שלנשים “מגיע הן שוויון זכויות והן זכויות מיוחדות בצורה של זכויות לא שוויוניות, כאמצעי לתיקון עוולות היסטוריות, של מינימום 300 שנה”.
האמנית המשיכה ואמרה “אנחנו שקועים כל כך עמוק בשלטון ושליטה של ​​גברים, שאנחנו אפילו לא רואים את שלל הדרכים שבהן אנו רק מחזקים את שלטונו”. היא הוסיפה שזאת הסיבה לכך שהיה צורך בטרקלין הנשים כ”מרחב שליו שנשים יכולות לברוח אליו”, היא אמרה שהיא “אסירת תודה” על התלונה של לאו, שכן היא נתנה לה את ההזדמנות לבחון את הטיעון מבחינה משפטית, אך הזהירה שפסיקה לטובת לאו פירושה שטרקלין הנשים יהיה סגור. “אם צו משפטי יורה שזה צריך להיפתח לגברים, זה פשוט לא יקרה”, אמרה.
לאורך ההליך קאצ’ה ותומכותיה, התייחסו גם לבית הדין עצמו כאל הרחבה של הרעיון האמנותי שלה, לבשו חליפות כחולות כהות תואמות וסינכרנו את תנועותיהן.

בפסק דינו, הכיר בית הדין כי בתערוכת האמנות יש “מרכיב השתתפותי המהווה אפליה מכוונת, למטרת אמנות, בתום לב, שרבים עשויים לא רק להעריך אלא להזדהות איתה או לאמץ אותה”, עם זאת, טען, שהחוק נגד אפליה של אוסטרליה משנת 1998 “אינו מתיר אפליה למטרות אמנותיות גם בתום לב”.
הדובר הרשמי של MONA הגיב כי המוסד “מאוכזב עמוקות” מהחלטת בית הדין. באתר המוזיאון התפרסמו צילומים של אמניות, השולחות אצבע משולשת עם הכיתוב “Fuck you Jason”.
האוצרת, שהיא אשתו של בעל המוזיאון, דיויד וולש, עקפה את פסק הדין, על ידי העתקת התערוכה לחלל שאליו גברים לא יכנסו – שרותי הנשים במוזיאון. מה שהופך אותו למוזיאון היחיד בעולם, התולה ציורים של פיקאסו בשרותים שלו.
בראיון עם האוצרת שמתפרסם באתר המוזיאון, היא אומרת “החוק מתיר אפליה מגדרית במוסד דתי, אם הדבר נדרש על פי תורת דת המוסד; אוֹ בחינוך, אם זה לצורך רישום לבתי ספר או אכסניות חד-מגדריות, אוֹ במתקנים אשר בשימוש על ידי אנשים ממין אחד בלבד. זה צריך להיות תקף גם לאמנות. ניסיתי להסביר זאת לשופט במשפט ‘אלוהים הוא האוצר'”.