Peasant Wedding by Pieter Bruegel the Elder, 1568, via Kunsthistorisches Museum, Vienna

ההומניזם הביא לפריחה באומנויות, אשר הפכו לפופולאריות בקרב העשירים, אשר נהנו לצפות בסצנות מהחיים, מאשר במיתולוגיה, היסטוריה או במרים הבתולה מוקפת בשרפים, כרובים ועובדי האל וגם, כי אחזקת אמנות, כבר אז, הייתה סממן של סטטוס חברתי. יצירות אמנות היו יקרות ולכן להחזיק באמנות היה סימן לעושר. במאות הקודמות, הפטרונית העיקרית שהזמינה יצירות אמנות והעסיקה אמנים, הייתה הכנסייה, אך שוק האמנות החל להשתנות ומעמד ביניים של מתעשרים חדשים צמח. הם רצו אנשים מהחיים ולא דמויות מקראיות.
שוק זה פרח בעיקר במאה ה-17 ובעיקר בהולנד וסוג זה של ציור, נקרא ציור ז’אנר genre painting, אשר יסודותיו באירופה הונחו על ידי הצייר הפלמי פיטר ברויגל האב (1525–1569), במאה השש עשרה.
למרות רצון הלקוחות לראות סצנות מהחיים בציורים שהם רכשו, הסצנות בציורי התקופה עדיין נראו מבוימות. האמן פורץ הדרך פיטר ברויגל האב Pieter Bruegel the Elder, עבד באנטוורפן ובבריסל וסוחרים עשירים הרבו להזמין ממנו ציורים המציגים איכרים מקומיים בעבודת יומם. הוא נהג להתחפש לאיכר ולהשתתף באירועים וחגיגות של איכרים בכפרים, כדי לקבל מהם השראה לציוריו. בחתונות איכרים שצייר, רואים את הכלה בקצה הסצנה, בשל חשיבותה בטקס ומשני צדייה נשים ששיערן מכוסה ומעיד על מצבן המשפחתי. נשים צעירות נדרשו על פי הדת, לכסות את שיערן לאחר הנישואין. בציור יש פחות נשים מגברים וכולם ממסובים, אוכלים וחוגגים, כאשר גברים משרתים את האורחים.
החוגגים השתייכו למעמד הפועלים והם לבשו לאירוע את מיטב מחלצותיהם, אך מאחר ובגדים היו יקרים, הם לבשו סינרים כדי להגן עליהם. למרות שצניעות הייתה חובה שנשים נדרשו למלא אחריה, אנו יכולים לראות שאירועים כמו אלה, אפשרו שפע של אינטראקציה בין המינים. ברקע, אנו יכולים לראות גברים ונשים משלבים זרועות. נשים חלקו גם רבות מאותן חירויות מהם נהנו גברים, כמו ריקוד מעורב עם גברים, נשיאת ארנקי כסף, התרועעות מעורבת ושמחה, תוך אכילה ושתייה וגם שתייה ישר מהקנקן.

The Wedding Dance by Pieter Bruegel the Elder, 1566, via the Detroit Institute of Arts Museum

הנה כך מופרכת אמונה שגויה הנפוצה על נשים בתקופת הרנסנס, אשר נתפסו כשמורות בסביבה ביתית, צייתניות וענוות. רובן עבדו עבודה פיזית לצד גברים, כמו קציר תבואה או טיפול בבעלי חיים ובמרעה. ב”הקוצרים The Harvesters” שצייר פיטר ברויגל האב, איכרים ואיכרות, עובדים בצוותא בשדה חיטה וחלקם מתרווחים בצל מתחת לעץ, בהפסקת צהריים, עם קערות דייסה, פרוסות גבינה ולחם. הנשים חובשות כובעים כדי להגן על עורן מפני השמש, מאחר וגוון עור בהיר יותר נחשב אז יותר בקרב המעמד הגבוה. גם שרוולי חולצן מופשלים, אולי מאותה סיבה ואולי מפאת צניעות.

The Harvesters by Pieter Bruegel the Elder, 1565, via the Metropolitan Museum of Art, New York

לעומת זאת, בשוק הדגים שצייר Joachim Beuckelaer, 1568, בעיקר נשים ממתינות בתור עם סלים, כדי לקנות דגים ולהכין ארוחות למשפחותיהן. נשים ממעמד הפועלים היו אמורות לבשל ולהאכיל את המשפחה.

Fish Market by Joachim Beuckelaer, 1568, via the Metropolitan Museum of Art, New York

בציור Peasant Parlor with Noble Visitors,1566 מאת הצייר Marten van Cleve, אנחנו יכולים להיות עדים להבדלי המעמדות והשפעתם של חוויותיהן של נשים. זוג אצילים נראה בציור נותן לאומנת, שמחזיקה תינוק, פרי ומשהו לשתות, בעוד שתי נשים חוות הטרדה מינית. האחת כורעת על ברכיה ליד האח הבוערת, בזמן שגבר מחבק אותה מאחור ואילו אחרת, משרתת את הסועדים סביב השולחן, בזמן שאציל מושיט יד אל חזה. היא נראית כאילו היא דוחפת את זרועו כלפי מטה כדי למנוע זאת ממנו.

Peasant Parlor with Noble Visitors by Marten van Cleve, 1566, via Kunsthistorisches Museum, Vienna

נשים הן המטפלות בילדים ומאכילות אותם, בזמן שגברים נהנים מהאוכל והשתייה. נראה שהגברים קיימים במרחב הזה ככאלה שיש לשרת אותם, בעוד שהנשים הן אלו שדואגות לאחרים. אלה אכן היו התפקידים המגדריים האופייניים לרנסנס.
נשים מהמעמד הבינוני והגבוה, מתוארות כצנועות, כמו למשל אצל יוהנס ורמיר (1632-1675), אישה צעירה מביטה מבעד לחלון, כד (סמל מסורתי של טוהר) בידה. לעומתן, המשרתות מהוות מושא לתיאורי זימה, כמו בציור של יאן סטין (1626–1679), שם בעל הבית שולח ידיו אל המשרתת, בעוד אשתו עסוקה או מתעלמת. זה היה חלק מהמשיכה והפופולאריות של ציורי הז’אנר, אשר תיארו בצורה לא אידאלית את המציאות היומיומית, ללא פרשנות חברתית מוסרנית.
עד המאה השמונה עשרה, הפופולריות של ציור הז’אנר התחלפה בביקוש לעבודות דקורטיביות בקנה מידה גדול.

A Young Woman at Her Toilet with a Maid – Gerard ter Borch the Younger

gerard der boch סקרנות – המשרתת מציצה לגבירה

jan steen

johns lingelbach משתה איכרים

Johannes Vermeer (Dutch, Delft 1632–1675 Delft)
A Maid Asleep, ca. 1656–57

סצנת מטבח – peter wtweal