עבודתה של Esther Stocker, המציגה כעת בביאנלה בוונציה לאחר שהציגה החודש ביריד הבינלאומי במילאנו, מורכבת בעיקר ממיצבים המציגים מרחבים בפרספקטיבה מופשטת וגאומטרית, שהם פרשנות תלת מימדיות של ציוריה, המסתפקים בשחור, אפור ולבן. ניתן לתאר אותם כציורים מרחביים, פיסוליים או דווקא כחללים ציוריים.
המבנים הגיאומטריים שלה מבוססים על מודולים שחוזרים על עצמם לנצח, יוצרים קצב חזותי מסודר לכאורה, שאליו היא מוסיפה סטיות, על מנת ליצור קצב סמוך, אך חדש. סטייה באיזון האופטי, היוצרת הפתעה ורגש, באמצעות הפרעה מכוונת של הסדר והממד המישורי.
סטוקר בוגרת האקדמיה לאמנויות יפות בווינה, האקדמיה לאמנויות יפות בררה (מילאנו) והמכללה לעיצוב מרכז האמנות בפסדינה, קליפורניה.
היא מציגה באופן קבוע במוזיאונים בינלאומיים, ירידים בינלאומיים ובגלריות ברחבי העולם. בשנת 2018, הציגה מיצב בשיתוף פעולה עם Iris van Herpen.
“בעיני חשוב לגרום לקהל להבין שלא מדובר ב’צורה למען הצורה’: לצורה יש בתוכה ממד חברתי וקיומי”, היא אומרת “בציורים, בפסלים ובמיצבים שלי אני מנסה לתאר את העמימות ואי הוודאות של המערכת. אני משתמש בדייקנות של מערכת כדי לחקור את המערכת עצמה. אני מנסה לשחרר ולנטוש את דרכי הראייה וההבנה שלנו הקשורות זיהוי של צורות ושמבדילות אותנו זו מזו, לפעמים באופן לא מודע.”