פוסווה, נולדה ב-1979 ב-Mthatha, עיירה קטנה במזרח קייפטאון. בתערוכתה “uBuhle boKhokho” (יופי של אבותינו), הציגה פוסווה פסלי חימר וברונזה מונומנטליים, שנראו ממזגים תסרוקות אפריקאיות עם צורות כלים מסורתיים. ב-2005, היא והקרמיקאי Andile Dyalvane פתחו את הסטודיו שלהם לקרמיקה, Imiso (שפירושו “מחר”).

“אני רוצה להיות נאמנה לעצמי ולחגוג את מי שאני ואת התרבות שלי, לכבד את הקהילה שלי, במיוחד את הנשים שגידלו אותי, את הכוח והחוסן שלהן. רציתי להודות להם ולעבודה המדהימה שהן עושות”, היא אומרת. העבודות שלה מהדהדות נשים נושאות משא על ראשן, או גופים בעלי קרני בקר, המהדהדות את הבקר שבאמצעותו קונה החתן את הכלה (כיום זה בשווי כספי).
חלק מעבודותיה עוסקות בתסרוקות ובתכשיטי שיער, שם היא מושפעת מעבודתו של האמן הניגרי המנוח Okhai Ojeikere, שתיעד תסרוקות שונות מאזורים שונים באפריקה.

עבודתה מזכירה את העמדות הסמכותיות שנשים החזיקו במערכת המנהיגות הדו-מגדרית של הממלכות האפריקאיות הקדומות, אז מלכות פיקדו על חיילים במלחמה, עסקו בפוליטיקה, מילאו תפקידי ייעוץ בכירים ופתרו סכסוכים בבתי משפט.

העבודות שלה הן שיר הלל לתרבויות אפריקאיות מוקדמות, פוסווה מתחקה אחר טקסי הריפוי המסורתיים, השיטות הפוליתאיסטיות והידע הקוסמולוגי של תרבות ה-amaXhosa שלה.
בהדהוד התכשיטים שבעבודותיה, רואים את השפעתה של הממלכה הנובית, העשירה בזהב ושנהב, אשר התפשטה לאורך הנילוס ממצרים ועד סודן, אוגנדה ואתיופיה ובאמצעות נתיבי מסחר, הגירת בני אדם ותרבויות נוודים, עד לציוויליזציה הסוואהילית במוזמביק, הסהרה של צפון אפריקה, ואזור דרום אפריקה שבו פוסווה מצאה את ביתה.