הצילומים הסופיים הם בעלי איכות קולנועית, סוריאליסטית ומרגיעה בעת ובעונה אחת וניכרת בהן השפעת סרטים כמו אלה של אינגמר ברגמן. “בעיקר השפיע עלי הסרט Smultronstället (תותי בר) של אינגמר ברגמן. הצילום עוצר נשימה ומרגש. הלוואי שהיו לי כמה תמונות סטילס מהסרט תלויות על הקירות שלי. כל פריים מרגיש כמו יצירת אמנות”, היא מגלה.
“אני מנסה להגדיר מושגים, תוך שימוש בגוף האדם כבסיס, תוך שהוא לא הופך אותו למוקד העיקרי של התמונה. התוצאה היא תמונת סטילס הבנויה סביב אדם, אך לכל חלקי השלם יש אותה חשיבות”, היא מסבירה “אני מצמצמת את התמונות שלי לתוכן, קומפוזיציה וצורה, מכיוון שהגישה המינימליסטית הזו, מאפשרת לי לשים דגש שווה על הרעיון שמאחורי היצירה ועל מכלול התמונה. הצגת תחושת רוגע באמצעות תמונות הבנויות על בסיס צורות גיאומטריות, היא נושא חוזר בעבודתי”.