המרכז ממוקם על שפת כיכר הצופה מערבה אל הים. צורתו הגלילית של המבנה, שקיבלה את השראתה מהאנגרים למטוסים והצבתו לכיוון צפון-מערב, מייצרת ציר מבט החודר דרך הבניין אל האופק הרחוק, כמעין “משקפת אל הים”, מאפשרת מעברים היורדים מגבעות הכורכר אל חוף הים והיא מדגישה את מיקומו הייחודי בסמוך למבני החינוך הקיימים במקום ולשדה התעופה הנמצא מולו.

המבנה נגיש ופונקציונלי ומשמש גם לאירועי תרבות המתרחשים בחלליו הפנימיים ובכיכרות החיצוניות שהוא מייצר. שטחו הכולל, יחד עם חדרי הסטודיו הנמצאים בקומת הביניים, מסתכם ב- 2,000 מ”ר והוא מהווה המשך טבעי של הכיכר ושל המרחב הציבורי כולו.

מעטפת האולם מורכבת מקשתות של קורות פלדה בחתך משתנה, התומכות מעטפת תרמו- אקוסטית, הכוללת מילואה של תבניות פח, שכבות איטום ובידוד אקוסטי ותרמי. החיפוי החיצוני בוצע מגלילי אלומיניום בצבע כחול עמוק. קורות הפלדה הקשתיות שגובהן המקסימלי הוא 50 ס”מ בלבד, מעבירות את העומסים והכוחות לבסיס המבנה ומקטינות באופן משמעותי את הגובה הסטטי הנדרש ואת עובייה של מעטפת המבנה, שעקב שכבת האוויר הכלואה בתוכה מספקת בידוד תרמי מעולה. עקב כך משוחרר החלל הפנימי מהאגדים המגושמים הנדרשים בדרך כלל למפתחים כאלה ויחד עם הטמעתם של גופי התאורה ויחידות מיזוג האוויר בתוך מרווחי המעטפת, מתקבל באולם המרכזי חלל פתוח ואוורירי, המהווה המשך ישיר לחללי החוץ הגובלים בו. מיזוג האולם נעשה באמצעות 22 מפזרי אוויר, המגיעים רק עד לגובה המינימלי הנדרש, בו נמצאים הצופים ביציע העליון ובכך צומצמה באופן משמעותי צריכת האנרגיה הנדרשת למיזוג המבנה. האוויר החם עולה באופן טבעי לחלקו העליון של החלל ונפלט דרך עשרות הפתחים העגולים המשמשים גם להכנסת תאורה טבעית ולשחרור עשן בעת הצורך.
שיטת הבנייה המתועשת שחסכה את הצורך בהקמה ופירוק של תבניות ופיגומים, הביאה בעקבות זאת לחסכון רב בעלויות העבודה ובתפעול האתר, ולצמצום משמעותי ברמות הרעש וזיהום האוויר הנגרמים בתהליכי הבנייה הקונבנציונלית.

אדריכלים: מוטי בודק, דנה אוברזון
צוות תכנון: דן שפירא, עודד לוויתן
מהנדסי קונסטרוקציה: שמעון שטירלר, איגור פינקלשטיין