קמפוס ון-ליר החדש שתכננה ברכה חיוטין, במתחם בירושלים לצד המבנים האייקונים שתכננו אושיות כשמעון פובזנר ודוד רזניק – מציב אתגר: מה קורה כאשר משרד אדריכלים מוביל, מוזמן ליצור הרחבה למבנה של אדריכל נודע, מבנה שהצליח להיות אייקון אדריכלי, המשפיע על התחדשות סביבה עירונית? האם הוא ינסה להתחבר אליו ולהמשיך אותו, או ליצור נגוד?
המוזיאון הענקי והגיאומטרי של סן פרנסיסקו לאמנות מודרנית, SFMOMA, הורחב ושילש את שטחו לפני יותר משנה, בתכנונם של האדריכלים הנורבגיים Snøhetta. האדריכלות שלהם מתחברת לתכנון קיים של המוזיאון משנת 1995, שעשה אייקון אדריכלי – מריו בוטה. מבנה בעל צורה פשוטה וגיאומטריה ברורה. המבנה המסיבי שלו, עם נוכחותו והתגובה האמביוולנטית שלו אצל התושבים, היה אחראי על שינוי מתמשך במחוז זה, ששמו SoMa. הוא גרם לכך שעם השנים התפתחה השכונה והפכה למגנט לאמנות ולתרבות. האדריכלים הנורווגים ניסו לא לדרוך על בהונות המבנה הפוסט-מודרני של Botta. הענן החיוור שהם תכננו, נועד לספק ניגוד חריף לבניין הפוסטמודרני של Botta, שנבנה בעיקר מלבנים אדומות. הם לא רצו לפרשן בתכנון שלהם את בוטה וליצור בוטה חדש ומוזר. לדבריהם, “אתה לא רוצה להעתיק את השותף שלך לריקוד, אתה רוצה להיות משלים לו ואז אתה לא דורך על על בהונותיו”.
החזית המרשימה של הרחבת המבנה בתכננם, מכוסה 700 פאנלים של FRP (פולימר מחוזק פיברגלס). גבישי הסיליקט המעורבים בהם ומרקם פני השטח המתפתל שלהם, נועדו להיראות כמו השטח המצומק של המים במפרץ. צורת החזית הינה בהשראת הערפל ומי הים במפרץ – במהלך היום, התנועה של אור וצל באופן טבעי יוצרת על פני השטח תחושת אדווה. גבישי הסיליקט משקפים את האור המשתנה. הבניין בן העשר קומות מקבל מראה של ענן, הוא רחב יותר מאשר גבוה. זאת בניגוד לסגנונות הבנייה הנפוצים במחוז שבו הוא עומד. המטרה הייתה לשלב את המבנה בתוך השכונה ולקחת חלק בחיי הרחוב שבה. למשל, הוא מכיל גלריות שהן מרחב תוסס גלוי לעוברים ושבים, יוצר קשר חזותי בין העיר למוזיאון ומשיג את המשימה להתמקד בקהילה.גלריות בנויות בטרסות מאפשרות צפייה כמעט ללא תחרות לנופים של סן פרנסיסקו, מאפשרות למבקרים לעבור בין יצירות אמנות וליהנות מנופים של העיר כשהם מסתובבים במוזיאון. “חלק מהאוספים ב- SFMOMA הם ציורים על הנוף וחוויית החיים בסן פרנסיסקו. אז חשבנו שזה יהיה מעניין להביא את האוסף ואת העיר יחד לתוך ארכיטקטורה”, אומרים האדריכלים. “כאשר אתה מסתכל על הבניין, יש לו סוג של צורה גלית, כמו הגבעות של העיר. זה דרמטי מאוד. אם נסעת פעם במונית בסן פרנסיסקו והסתכלת על הנוף, יש לך במוזיאון את אותו סוג של חוויה”.
האם שני אדריכלים יכולים לרקוד טנגו? בוטה עצמו לא אהב את הפרטנר שלו לריקוד וצוטט בראיון כשהוא טוען שהמבנה החדש סתמי כמו קיר לבן ומעליב את העיצוב שלו.
