מצבה של מערכת החינוך בישראל בכי רע, אף ביתר שאת בעשור הנכחי - למידה מרחוק במהלך שנתיים של קורונה ומעל שנה של מלחמה, פגעו וממשיכים לפגוע בה, כך גם הרפורמות שמערערות את המערכת ואת העוסקים במלאכה. לא בכדי, בכירים לשעבר במערכת מתריעים פעם אחר פעם, שבמידה והמצב יישאר כך, לא מן הנמנע שמדובר באיום ממשי שישפיע על עתיד המדינה. לצד כל זאת, הבשורות הטובות הן, שברחבי ישראל מתוכננים ומוקמים יותר ויותר מתחמי ומבני לימוד שמשפיעים לטובה על פרקטיקות דידקטיות, כמו גם על האינטראקציה החברתית, תחושת השייכות והמעורבות הקהילתית.
בית-ספר גדרה, אדריכלות V5 אדריכלים, הדמיה א. סטודיו
גם במהלך המלחמה, המשיכו כל העת להיבנות לאורכה ולרוחבה של ישראל, מבני חינוך שונים מאוד מאלה שהכרנו, הכוללים מבנים מתוכננים בקפידה, תחומים באופן חדשני ויוצא דופן, בהם הזרימה בין המעברים והמסדרונות היא שוטפת והכיתות עצמן כבר אינן מלבן גנרי עם חלון. נראה שלפחות חלק ממוסדות החינוך של העתיד, הם הרבה יותר מלבנה בחומה וככאלה הם עשויים להיטיב מאוד עם עתיד ילדינו.
בית-ספר גדרה, אדריכלות V5 אדריכלים, הדמיה א. סטודיו
“הילדות והנעורים הן התקופות שמעצבות את חיינו ובמהלכן מתגבשת הגישה שלנו לחברה, לסביבה, לסדר וניקיון, ליופי ואסתטיקה – לכן אין להמעיט בחשיבותן של מסגרות החינוך בהן אנחנו מבלים חלק נכבד מזמננו וככאלה יש להן תרומה ממשית בעיצוב האישיות האינדיווידואלית של כל אחת ואחד מאיתנו”, כך לדברי האדריכל בני פרי, שותף במשרד V5 אדריכלים והוא מוסיף “כל מי שחושב על בית הספר כמקבץ של קירות, רצפות, חלונות ודלתות מחמיץ היבטים אחרים, לא פחות חשובים. למשל, במערך ישיבה פרונטלי רואה התלמיד רק את גבם של חבריו לכיתה ולא את פניהם ורבים יעידו שחוויית הלימוד המסורתית, הכרוכה בישיבה אינסופית בתנוחה קבועה ובמאמץ תמידי להתרכז בהתרחשות סטטית, היא ברוב המקרים משעממת עד מאד וכרוכה בניסיון נואש להימנע מלעשות את מה שהאינסטינקטים האנושיים מבקשים לעשות, כמו להתנועע ולחוות את הסביבה, את האור, את הצורות ואת הצבעים שהעולם מציע לנו. כפועל יוצא, בתי הספר של המאה ה-21 הולכים ומתעצבים כמרכזים חווייתיים ללומדים בהם ומציעים שיטות לימוד חדשות שנחשבו למהפכניות וכיום מהוות חלק בלתי נפרד מהתפישות החינוכיות. המתחמים הללו משלבים סביבות חדשות, שונות מהמקובל בעבר כדוגמת חללי למידה שונים מהכיתות המסורתיות ומרחבי התכנסות שמאפשרים מגוון פעילויות מחוץ לכיתות, בין אם הם פעילויות לימודיות ובין אם פונקציות לבילוי בשעות הפנאי, או לאירועים רשמיים. בחלק מהמקרים, המבנים מורמים מעל הקרקע כדי לייצר חצרות מוצלות וחצרות גג המהווים אזורי שהיה נוספים לילדים. באחרים, המתחם מתוכנן כך שיאפשר פעילות דו תכליתית גם עבור הקהילה אחרי שעות הפעילות של בית הספר ומבלי לחדור לחללי הלימוד”.
פרוייקט ארנונה, ירושלים . V5 אדריכלים
פרי מוסיף “למבנה עצמו ולפיתוח השטח הסובב אותו יש חשיבות עצומה, כך גם לחומרי המעטפת ולעיצוב המוצרים והרהיטים. בעוד שלאורך עשרות השנים האחרונות עוצבו הכיתה וסביבתה באופן ספרטני, תוך הקפדה על שימוש בחומרים זולים לתפעול ואחזקה, כיום אנו שואפים ליצור סביבות עשירות יותר ברמת החומרים, הצורניות והצבעים – כבר הוכח שככל שהחללים מעוצבים ומושקעים יותר, כך גדלה המודעות של התלמידים לשמירה עליהם”.
בית חנינא. V5 אדריכלים
כדוגמה, מציין פרי את בית הספר לתלמידים מצטיינים מכיתה ז’ עד י”ב “בית חנינא”: “המתחם שיצרנו מתפרס על שבעה דונמים ונבנה סביב חצר פנימית. המגרש צר וארוך לכן נדרשנו למצוא פתרון בדמות בית ספר הנישא על עמודים, כך שכל הקומה התחתונה היא שטח ציבורי פתוח הלכה למעשה. באופן זה יצרנו בית ספר מרחף, עם גינה ושטח מרווח שמעליו נמצאות כיתות הלימוד. המסדרונות פונים לחצר הפנימית והתלמידים יכולים להתבונן החוצה ולהנות ממנה דרך החלונות. בכל קומה יצרנו אזורי ישיבה בלתי פורמליים מסוגים שונים ובכיתות עצמן ישנן גומחות שניתן לשבת בהן וללמוד. במקום תאורת פלורסנט בחרנו בתאורה ממוקדת כך שהאווירה במקום מזכירה יותר מתחם עבודה של חברת הייטק”.
פרוייקט באר יעקב, V5 אדריכלים. הדמיה אול אין סטודיו
לשיטתו של האדריכל, בתי ספר החדשים מיועדים לעצב דורות של אנשים שיתפקדו בסביבה שונה בתכלית מזו שאנו מכירים: “תפיסה זו מחייבת חיזוק של תכונות המאפיינות את האדם הפעיל בסביבה עתירת טכנולוגיה וחידושים מדעיים”, הוא מסביר “כך למשל אינדיבידואליות, דהיינו הפעלת יכולות אישיות ייחודיות המאפשרות להגיע להישגים יוצאי דופן בתחום בו מגלה התלמיד עניין מיוחד, על ידי עידוד לבצוע עבודות אישיות בנושאים שמעניינים אותו והצגתן בכתה. הדבר מחייב תיכנון של פינות עבודה אישיות המאפשרות התנתקות מהסביבה כמו גם מערך הצגה פרונטלי בכתה. בנוסף, המרחבים הללו מעודדים אוטודידקטיות ומחזקות את יכולות הלמידה העצמית של התלמידים. אחת ממטרותיהן היא להפוך כל יחיד למקור ידע ולמחולל שינויים מה שמחייב מתן אפשרות לתלמידים לגשת למאגרי מידע באמצעות מחשבים אישיים ולייצר עבורם סביבה מכילה שתעודד אותם ללמוד בכל מקום ובכל שעה”.
אדריכל בני פרי, שותף במשרד V5 אדריכלים. צלם דניאל פרי
חיזוק הפן החברתי גם הוא בא לידי ביטוי במתחמים הללו ובתכנונם אנו שמים דגש על יצירת מרחבים שמעודדים תקשורת בין האינדיבידואל לסובבים אותו כמו גם השתלבות בפעילות משותפת. הדבר נעשה באמצעות קיום מפגשים חברתיים במערכי ישיבה לא פורמליים, בין אם בתוך הכיתה או מחוץ לה במתחם משותף לשכבת הלימוד. הקהילתיות גם היא במרכז ולשם כך נדרשים גם אזורי כינוס גדולים יותר בחלל בית הספר. פתיחות ושקיפות הן נדבך חדש בקשר של התלמיד עם הסביבה וכיום בלא מעט מהמקרים הנטייה היא לפתוח את הכיתה אל סביבתה על ידי שימוש בדפנות זכוכית, הן אל תוך הבניין והן אל מחוץ לו. הקירות האטומים והמשמימים מפנים מקום למבטים אל נופים מבחוץ ומבפנים. מחקרים הוכיחו כי הפתיחות הזאת משפרת את הריכוז של התלמידים”.
אדריכל שותף אורי לניר, משרד עדה כרמי-מלמד אדריכלות, צילום יח”צ
לשיטתו של אורי לניר, אדריכל שותף במשרדה של האדריכלית עדה כרמי-מלמד, מבני החינוך אמורים להיות המשמעותיים ביותר בקהילה, דומיננטיים בנוכחותם, מרכזיים וזמינים העומדים לרשות הקהילה בכל שעות היום וגם בערב. “בתי הספר צריכים לחדול מלהיות מבנים חד ערכיים ולהיות משולבים עם שימושים נוספים לטובת הקהילה”, הוא מסביר. “התכנון צריך להיות אוורירי ושקוף עתיר בשטחים מגוננים ובאזורי משחק בין הקומות”.
בית אביחי, עדה כרמי מלמד אדריכלים. צלם ארדון בר חמא
לדברי לניר, “משרד החינוך מאשר הקמת בתי ספר לפי מפתח של 1.6 ביחס ברוטו-נטו, מה שמוביל לצמצום בחללי התווך ולתכנון שבלוני. ממחקרים עולה כי חינוך נוצר לא רק בכיתות הלימוד אלא בעיקר באזורי המפגש הבלתי פורמליים – חללי התווך. כפועל יוצא, אנו מתכננים מבני חינוך מזמינים ופתוחים, משופעים בחללי לימוד ושהיה בלתי פורמליים. כך למשל, תכננו מבנים בהם כיתות וחללי פעילות המאפשרים צורות לימוד רבות ומגוונות, ועל אף מורכבותם בחללים העוברים שורר השקט. זוהי אווירת לימוד אחרת המחנכת להתחשבות בזולת, הליכה שקטה ודיבור רגוע. בנוסף לשטחי הלימוד קיימים גם שטחי רביצה ומנוחה משופעים בפופים ובכריות, שמשרים אווירה נינוחה ונעימה. מסתבר שדווקא בחללים שכאלה מתקיימת למידה אפקטיבית ביותר”, אומר לניר ומוסיף כי, “באמצעות תכנון אדריכלי מזמין ומרגיע המבנים מחנכים את המשתמשים לדרך ארץ ולאווירת לימוד שאינה אופיינית למחוזותינו”.
מרכז סימולציה, אוניברסיטת בן גוריון. עדה כרמי מלמד אדריכלים. צלם יחסי ציבור
כמקרה בוחן מציין לניר את מתחם הלימוד שתכנן המשרד במכללת בית ברל, הכולל מבני חינוך לאומנויות ומדעים: “חזיתות המבנה יוצרות ועוטפות חצרות אינטימיות וחצרות ציבוריות יותר שמחזקות את צירי התנועה. מיקומי הכניסות מייצרים המשכיות של שבילים הקושרים בין המבנים, שחלקם מרחפים מעל הקרקע ומאפשרים מעברים מקורים עבור הלכי הרגל. חזיתות המבנים שתכננו הן ברובן שקופות ומשוחררות מהמבע הסטטי, כך הן חושפות את תנועת התלמידים בדרכם לכיתות הלימוד. חללי הכניסה הם חללים עוברים את כל גובה הבניין ומשמשים כמרחבים רב תכליתיים עבור תצוגות, לימוד, אזורי המתנה וכמקום מפגש. חלל הכניסה מהווה מעין צומת בין מתחמי הלימוד השונים, המפזרת את התנועה לאגפי המבנים. הכניסות המקורות מגלות את המעבר לכיוון יתר מבני המתחם והחצרות הפנימיות”.
מרכז סימולציה, אוניברסיטת בן גוריון. עדה כרמי מלמד אדריכלים. צלם יחסי ציבור
ניכר כי חללי הלימוד השונים במתחם שתכנן המשרד, הם ההפך הגמור מכיתות גנריות כפי שהורגלנו לראות: “תכננו חללי HUB המשמשים כמרחבי למידה פתוחים, דינאמיים ומפרים – מקום בו אפשר לעשות סיעור מוחות, לחלוק ולשתף תוך מתן מענה לתכנים הנלמדים”, מסביר לניר “בחללים הגדולים הללו ניתן לשלב ביצוע פרויקטים אינטרדיסציפלינריים בין המדעים לאומנות בפרט, ולתחומי הלימוד השונים בכלל. הם מאפשרים מתודות הוראה שונות המעודדות ליזום וליצור, הן בתהליך עצמאי והן במסגרת שיתופי פעולה, כשהחלל הפתוח מאפשר התארגנות פתוחה וגמישה ומייצר מרחב זורם ואינסופי שמעצים את תחושת הקהילתיות והסקרנות, כשהשקיפות שעוטפת אותו חושפת לסירוגין את המתרחש כלפי חוץ” .
