שי גיל הוא צלם אדריכלות ישראלי, המצלם לחברות העיצוב המובילות בצפון אמריקה, פרויקטים ציבוריים ומסחריים גדולים בקנדה וארה״ב, בתים פרטיים באיים הקאריביים ותערוכות עיצוב באירופה. צילומיו מככבים בתערוכות, אתרי אינטרנט, מגזינים וספרים בינלאומיים על אדריכלות ועיצוב. לפני כשנתיים חזר ארצה, לאחר למעלה מחמש עשרה שנה בהן חי ועבד בצפון אמריקה. כיום הוא מחלק את זמנו בין תיעוד אדריכלות ללקוחות בינלאומיים, לבין עבודה עבור אדריכלים ומעצבים ישראליים. הענקנו לו במה, לספר לנו משהו על תפיסת הצילום האדריכלי בעולם לעומת ישראל ועל הרושם שלו מהעבודות שהוא מוזמן לצלם בארץ, לעומת חו”ל.
שי גיל בעל תואר ראשון באומנות וצילום מטעם אוניברסיטת ריירסון בטורונטו והוא מוזמן לעיתים קרובות להרצות על עבודתו בבתי ספר לצילום. בצילומיו ניתן למצוא סבלנות, אשר מבטאת הבנה של הסדר והחלל האדריכלי. רגישותו לאור, צבע ותנועה מוסיפות דינמיות ייחודית לתמונותיו והקנו ללקוחותיו פרסי אדריכלות בינלאומיים רבים.
“הבית הבריא”. בית שנבנה לגדות אגם באיזור מרוחק בקנדה, עבור לקוח עם רגישויות סביבתיות גבוהות
אחת הסיבות שבגללן התחלתי לצלם, הייתה הרצון ללכוד בעדשת המצלמה את ההתפעמות שלי נוכח הטבע הפראי במרחבים העצומים של קנדה. לכן בתור צלם אדריכלות, מרתקת אותי מאוד אדריכלות אשר פועלת בתפר שבין האדם לטבע. אני מאוד מתחבר לעבודות של טוד סאנדרס מנורבגיה או אולסון קונדיג מסיאטל. אני חושב שהם מצליחים פעם אחר פעם ליצור חיבור בין האדם לטבע שיש בו המון צניעות ומתן כבוד לסביבה. המבנים שלהם אינם גדולים ואינם פולשניים לסביבה הפראית שבה הם נמצאים. בישראל כמעט ולא ניתן למצוא בתים אשר בנויים בר בשטח, אלא תמיד בתוך מרחב עירוני או כפרי, כך שהיכולת של האדריכל ליצור את החיבורים לטבע שהוא פראי ולא מבוית בבסיסו היא יותר מוגבלת.
יש באומנות הזו מושג הנקרא ״השתקפות שלווה”, שמשמעותו היא היכולת שלנו כבני אדם ליצור בהשראת הסביבה הנשקפת אלינו, כך שהתוצר הסופי הוא השתקפות שמבטאת חוויה אנושית. לדוגמא – זריחת ירח היא מחזה מאוד יפה, אבל כשזריחת הירח משתקפת במי אגם, היא נהיית יפה עוד יותר, כיוון שהיא מבטאת תחושה שהיא ייחודית לבני אדם. לדעתי בית שמשקף את הטבע שסביבו באופן שכזה, יוצר תחושה חדשה של הרמוניה, רוגע וצניעות. השתקפות שלווה הוא עיקרון שאני נשען עליו שוב ושוב בזמן שאני מתעד אדריכלות.
אחד הפרויקטים האהובים עלי ביותר, היה צילום של בית אשר נבנה לגדות אגם בסביבה שהיא מאוד פראית (בתמונה למעלה). על אף המרחב הבלתי מוגבל לתכנון הבית, בחר האדריכל לבנות בית מאוד צנוע, בעל דריסת רגל מינימלית ואשר אינו משתלט על הסביבה הטבעית שבו הוא נטוע. אחד האתגרים בצילום הבית, היה להעביר את התחושה האנושית של חיים במקום שכזה. זווית הצילום, רוחב עדשה ואיכות האור, כולם היוו שיקול בהפקת התמונה, אשר ביטאה את היחס של האדריכל ובעלי הבית לטבע שסביבם.
בית תפילה של קהילת הישמעלים בטורונטו, תוכנן על ידי האדריכל ההודי הנודע Charles Corea
לדעתי צלם אדריכלות טוב חייב לעבוד מתוך עמדה ביקורתית בזמן שהוא מפרש את עבודתו של האדריכל. הוא צריך לחפש הקשרים וויזואליים בין אלמנטים שונים במבנה ולתרגם אותם לתמונות בעלות משמעות. הרגישות שלו לאיכות האור, בחירת זווית הצילום ורגע הצילום עצמו, הן החלטות ששילובן הנכון הוא קריטי בהפקת תמונת אדריכלות טובה. על פי רוב, פרסי אדריכלות ניתנים על פי תמונות הפרויקט, על כן ישנה חשיבות גבוהה ליכולת הצלם לספר סיפור באמצעות התמונות. לצורך כך שילוב בין עדשות רחבות הנותנות רושם כללי של הפרויקט, בצד תמונות תקריב אינטימיות של אזורים ספציפיים, או נקודות מפגש בין חומרים, יתנו תחושה של שלמות בעת שיוצגו אחת ליד השנייה.
מדרגות במגדל אמות אטריום, יצירתיות של אדריכל עודד חלף
צלם טוב יפתיע את האדריכל בחשיפת איכויות נסתרות של המבנה וזה על ידי בחירת זוויות אשר מרמזות לקורלציה או לחילופין לניגודיות של צבע, צורה ואור בין חלקים שונים של הפרויקט. זה ההבדל המרכזי בין צלם אדריכלות לבין צלם נדל״ן, שכל תפקידו הוא תיעוד המבנה.
מקפצה למים בקומפלקס ספורט שנבנה לקראת המשחקים הפן אמריקאיים
בית של אספני אומנות בטורונטו. שילוב של אנשים בתמונות מעניק זווית אנושית לחווית האדריכלות
בתחילת עבודתי כצלם הגישה לצילום אדריכלות הייתה הרבה יותר שמרנית ועל פי רוב כללה צילום מבנה בצורה סטרילית ללא בני אדם. היו לכך מספר סיבות: המצלמות היו גדולות וכבדות יותר, הפילים היה איטי כך שנדרשה חשיפה ארוכה של מספר שניות וכן רוב צילומי הפנים נעשו בלילה כיוון שהייתה בעייתיות לצלם חללים בהם היה עירוב של אור יום ואור מלאכותי. כל הבעיות הללו נפתרו עם הגעת המצלמות הדיגיטליות. בעקבות כך גם הגישה לצילום אדריכלות השתנתה והיא היום פחות סטרילית ועל פי רוב מכילה בני אדם כחלק אינטגרלי בצילום. גישה זו מאפשרת התייחסות אל המבנה האדריכלי כאל ישות אורגנית, מלאה בחיים ודינמית. בצילומי אני משתדל להכיל אנשים, כיוון שזה מעניק פרספקטיבה של גודל ויעוד למבנה וכן מעביר את החוויה האנושית של התקיימות בחלל האדריכלי. מגזין כמו dwell הוא אחד המובילים בהתוויית סגנון צילום, שממוקד באינטראקציה שבין אנשים לאדריכלות שסביבם.
REcreational
בקתת סקי קנדית. פרוייקט שצולם בכל ארבעה חודשים, כתגובה להתחלפות עונות השנה
בית מודרני בטורונטו
אחד האלמנטים המבדילים בין התכנון בישראל לתכנון במדינה קרה כגון קנדה, הוא התייחסות לגבול בין חוץ לפנים. בעוד שבקנדה הגבול הוא מאוד ברור עקב החורף הקשה, בישראל לאדריכלים יכולת לטשטש את הגבול בו נגמר מרחב הפנים וישנו מעבר אל הסביבה החיצונית. כמובן שעל הצלם להיות רגיש לדקויות אלו ולהעבירם בתמונותיו. אלמנט נוסף אליו נחשפתי מאז חזרתי ארצה, הוא עיצוב סביבת העבודה בארץ, שלדעתי מאוד יצירתי ופורץ גבולות, בעיקר בהשוואה לצפון אמריקה, בה התרבות התאגידית מכתיבה קן מאוד שמרני.
מוזיאון קנדי לזכויות אדם בעיר וויניפג, תוכנן על ידי האדריכל האמריקאי Antonio Predock.
קומפלקס של שלוש בריכות שחייה בעיר אדמונטון
המוזיאון המלכותי של אונטריו – סטודיו דניאל ליבנסקינד
מנזר מודרני של נזירות מסדר St Joseph בתכנון Teeple Architects
ווילה באיים הקריבים. בחירת שעת צילום, אשר בה מתקיימת הרמוניה בין אור טבעי לאור מלאכותי
אני מאוד אוהב את החיבור האישי והבלתי פורמלי שקיים בארץ בין אנשים. ישנם אדריכלים קנדיים שאני עובד עמם כבר למעלה מ-10 שנים, אך ההכרות ביננו היא מאוד שטחית ומסתכמת בפן המקצועי בלבד. מהתקופה הקצרה שלי בארץ, הפתיחות הישראלית מאפשרת דיאלוג הרבה יותר פתוח ומפרה, אשר תורם בעת שאני כצלם נותן פרשנות ויזואלית לעבודת האדריכל.
Residential
סלון בית מודרני
סלון בית כפרי
תמונת תקריב: מדרגות בשרידן קולג׳, הכללת אנשים בתמונה תורמת לדינמיות.