9 *אלכימאי בן־זמננו מרטין וייל בדרכו הנעימה והצנועה, ישראל הדני הוא אינדיווידואליסט שיודע מה הוא רוצה ועושה את מה שהוא רוצה, בעקביות ובשיטתיות. הוא איננו מנותק מהמסורות האמנותיות שבהן צמח והתפתח, אך מעולם לא השתייך לקבוצה או לזרם באמנות והוא ערני וסקרן להכיר הכול. הדני אינו קשור לגלריה מסוימת ונמנע ממניפסטים אמנותיים או אחרים. גם בפוליטיקה של עולם האמנות אינו פעיל. קשה להתייחס אליו במונחים של השיח האמנותי המקובל. סירובו של הדני להיות מוגדר לפי קטגוריה מסוימת הוא מרכיב יסודי בעבודתו. לאורך כל חייו היצירתיים דחה את כבלי המוסכמות. הוא לא פיתח מה שמכונה "סגנון אישי", ושלא כאמנים אחרים — אין לו תווית מאפיינת. הוא דוחה במודע כל חזרה שגרתית על צורות ותכנים. "יש כיום בעיה עם הדימוי שהתרבות יוצרת סביב האמן, עם הצורך שלה להגדיר, לשייך ולתייק את עבודתו ב'קלסר' המתאים. זה עוזר אולי להפוך אותו למותג תרבותי, אבל פוגע בחירותו הפנימית". הדני משאיר לעצמו חופש מוחלט לערוך את הניסיונות האמנותיים המעניינים אותו, ובמילים שלו: "לראות עם ראש נקי". העדר סגנון אופייני ומובהק אין פירושו שלישראל הדני אין השקפות אישיות ברורות. תפיסותיו מגובשות, עתירות חזון, מעוררות מאוד, וביטויין האמנותי מיוחד ושונה מהרגיל. תכונות עקביות מסוימות חוזרות ומופיעות בכל יצירה שלו, אך בצורה שונה ומשתנה. התפיסה הייחודית של האמן אינה מקילה על הצופה את "קריאת" יצירותיו. עבודותיו, הפשוטות לכאורה, המציגות עצמן בישירות ובלי יומרה, מבטאות עולם פנימי מורכב ועשיר מאוד, דינמי, סקרן, מחפש ומתבונן. היצירה בעיני הדני היא תמיד הרפתקה או מסע חדש, ברוח ובחומר, ואין מסע אחד דומה למשנהו. קצר או ארוך, לכל מסע יש התחלה וסוף והיבטים שמשמשים במסע הבא. נושאי המסעות הם חומרים, צורות מתמטיות, ארכאולוגיה, שילוב בין אמנות לאדריכלות, תרבויות רחוקות, מסע בין פיסול לתכשיטנות, יצירה במדבר, תורת האמנות, פילוסופיה, דת, הנדסה, הנצחה ועוד. כל מסע מלווה בדיאלוג פנימי עם ערכים אוניוורסליים אובייקטיביים כדי להגיע למעין טוהר יסודי, ראשוני. הדני מטהר את עבודתו מהמוטיב האקספרסיוניסטי והפסיכולוגי או כדבריו: "אינני מערב את כאבי הבטן הפרטיים שלי בעבודה". את הערכים האבסולוטיים ניתן לדעתו למצוא בקשר שבין הפיזי למטפיזי, ואפשר ללמוד עליהם מן הקשרים בין הפילוסופיה ובין המדע, הדת והאמנות. הוא אומר: "מכל האיכויות הקיימות, האיכות הרוחנית היא יסוד מהותי של כל אמנות גדולה. ויש צורך להבהיר לעצמנו את ההבדל שבין אמנות שהיא תוצר של תרבות, לבין מעשה אמנות שהוא תוצר של איכות רוחנית. איכות רוחנית היא מושג שמציין את קיומו של דבר־מה הנמצא בנו ובגורם חיצוני כלשהו, אשר מחולל בתוכנו חוויה טרנסצנדנטלית ברגע המפגש". ישראל הדני עצמו מזהה חמש השפעות על עבודתו: "תבונת הכפיים של בעלי מלאכה ושליטתם בתהליך ובחומר; תרבויות העולם העתיק, בעיקר מצרים ואשור; הנדסה ואדריכלות מודרנית; הגישה המינימליסטית באמנות המודרנית; ובאופן פרדוקסלי כמעט, עוצמת החושניות והמורכבות האסתטית שחוויתי במסעותי בהודו". ישראל הדני: זיכרונות * המאמר ראה אור לראשונה בקטלוג .34-24 ' , עמ 2003 , , המוזיאון הפתוח, תפן ויזואליים )151-150 ' (עמ 2003 , בעבודה על "סטופה" At work on Stupa, 2003 (pp. 150-151) → 2015 , מחווה ספירלית דגם לפסל חוצות מאבן ופלדה צבועה A Spiral Tribute, 2015 Model for outdoor sculpture, stone and painted steel
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=