כָּל חַיַּי נִסִּיתִי לְהָבִין אֶת סוֹד הַצּוּרוֹת לֹא אֶת הַנִּגְלוֹת לָעַיִן כִּי אֶת בְּנוֹת דְּמוּתָן הָאֲפֵלוֹת הַנִּגְלוֹת לַנֶּפֶש בִּמְעוֹפָהּ. נִסִּיתִי לְהָבִין אֶת סוֹד תַּחְבִּירָן, לֹא אֶת הַנִּלְמָד, שֶׁנִּתַּן לְדַבֵּר בְּשִׁבְחוֹ, אֶלָּא אֶת זֶה הַנִּסְתָּר, הַפּוֹתֵח בְּצֵרוּף מִסְפָּרִים אַקְרָאִי, בַּזְּמַן הַנָּכוֹן, אֶת מַנְעוּל שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה. לִפְעָמִים הָיִיתִי קָרוֹב קָרוֹב וְאַחַר כָּך שָׁכַחְתִּי, כְּמוֹ יָפְיֵךְ, שְׁבוּיָה תּוֹדַעְתִּי בְּעָרִיצוּת הַזְּמַן. → )153 ' , עץ לבוד (עמ 2001 ,) (פרטכותאב מינאר Qutab Minar (detail), 2001, plywood (p. 153)
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=