45 המחשבה, וכל שיצרה המחשבה, אינו קדוש". אני מזדהה עם דבריו. המחשבה אינה יכולה לגעת בקדוש, היחסי אינו יכול לתפוס את המוחלט — לא האמן ולא המיסטיקן — אבל החיפוש בשדה המיסטי, הכמיהה, הניסיון האנושי לבוא במגע עם זה שמעבר לזמן, הוא אולי המרתק שבניסיונות האדם. הקיום קדוש, ההוויה קדושה; לא ניתן להבין אותם, אך ניתן להתאחד עימם. המיסטיקן והאמן שונים מאוד זה מזה: האמן משתמש בחומר כמתווך אל הרוחני, ומונע מתשוקה, מיצר, מצורך בביטוי האישי המתבדל. רמתו המוסרית כאדם אינה קשורה ברמתו כיוצר, ואילו המיסטיקן מאיין את עצמו כדי להתאחד עם היצירה הנצחית. מה לדעתך יהיה כיוון התפתחותה של האמנות בעתיד? לא ייתכן שהאמנות תתפתח בנפרד מהתפתחות התבונה האנושית, ותהליך התפתחות זה מתרחש על פני טווחי זמן אדירים. זוהי אבולוציה שנראית כמעט סטטית מנקודת מבטו של הזיכרון ההיסטורי. אנו מוצאים בדבריהם של חכמי העבר הבחנות על הטבע, על האדם ועל היקום, שמדהימות בדיוקן את חוקרי המדע בני־זמננו. אין לנו שום יסוד לטעון, שהתבונה האנושית מפותחת כיום משהיתה לפני מאות ואלפי שנים. ואין לנו דרך לדעת את כיוון התפתחותה, משכי הזמן הקשורים בה וייעודה. כל מה שאנו יודעים הוא שהתבונה מתפתחת בזמנה שלה, שתבונת ה׳הומו ארקטוס׳ אינה תבונת ה׳הומו ספיינס׳, ושהאמנות, כמו מדיומים אחרים, מעשירה את ניסיונה של התבונה האנושית ומעוררת אותה בכל פעם שהיא מזרימה אליה ידע אינטואיטיבי שהיא שואבת מהשראתה של התודעה האין־סופית. כבכל תופעה דינמית מורכבת, אי אפשר להגדיר חד־משמעית את כיוון תנועתה של האמנות בזמן נתון, ומתי חלות בה תמורות משמעותיות. במבט־על הבוחן אותה לאורך זמן, מתגלה שהיא מחזורית, שמלווים אותה זרמי שוליים מחזוריים, ושיש תנועה מחזורית גם בין המרכז לשוליים; שהיא אורגניזם חי, שחלים עליו חוקים יקומיים. איננו יכולים להגדיר בזמן את התהליך הרב־מחזורי הזה או לשער את תדירותו, אבל אנחנו יכולים לקבל באופן הרגשי העמוק ביותר את קביעתו של ׳החכם באדם׳ ש״מה שהיה הוא שיהיה [...] ואשר להיות כבר היה״. איננו יכולים לנבא כיצד תשפיע הבינה המלאכותית על האדם בעתיד. ברור שהיא תשפיע, וברור שכבר היום היא משפיעה באופן דרמטי על חיינו ועל עולם המושגים שלנו, אך אם היא תשנה את מהותו של האדם, זאת איננו יודעים. האפשרות קיימת. הסכנה היא שדברים יצאו משליטה, שהאדם יוביל את עצמו באמצעות פעולותיו למקומות שאינם רצויים לו, כפי שעשה אין־ספור פעמים בעבר. ידיעתנו החלקית על מהות האדם אינה עושה אותנו לאופטימיים, ועם זאת, מהותו היא שתקבע. ערנות התודעה ורסן מוסרי, שהולכים ונעשים נדירים, הם כלי השימור היחידים שנותרו לאדם. כפי שכבר אמרנו, האמנות משנה את הגדרותיה. תרבויות שונות הגדירו אמנות באופנים שונים וכללו או דחו מקרבן תחומים שונים, אבל אם האמנות תמשיך להיות אותה התרחשות מסתורית, שיוצרת מתוך הכאוס ׳אקלים׳ שמעשיר את עולם הרגשות של האדם ומרחיב את אופק תודעתו, כי אז קשה לי לראות את הבינה המלאכותית כתחליף. אם המדע והטכנולוגיה עלולים ליצור מוטציה באדם, רק אלוהים יודע. מה שברור הוא שאם זה יקרה, גם אלוהים יעבור מוטציה.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=