43 בהקשר תרבותי מסוים וחסרת משמעות בהקשר אחר. אידיאות שהלהיבו בזמנן נשכחו או היו לממצאים ארכאולוגיים של המחקר האקדמי. הדבר נכון גם באידיאות חברתיות ובאין־ספור אידיאות דתיות: דתות מצרים הקדומה, הדתות ההלניות, הדת המניכאית, הגנוסטית ורבות אחרות. האם רעיונות ויצירות ששורדים לאורך זמן ניחנו בגן חזק ומשוכלל יותר? ואם כן, מה טיבו? וכמה זמן עוד ישרדו?... מה גורם ליצירה להאריך חיים בתודעה האנושית? האם זו איכותה? ואם כן, מה קרה לאין־ספור יצירות איכות שלא מצאו את מקומן הראוי בתודעה האנושית? אלה שנשכחו, ואלה שעם תנודת התרבות ׳התגלו׳ מחדש, כמו שקרה ברנסנס לאמנות ההלנית ובאמנות המודרנית לאמנות הפרימיטיבית? אנחנו עדים לתהליכים, אך הבנת הסיבות וחיזויי השינוי ימשיכו לפרנס את השערותינו. התשובות היו ונותרו בגדר השערה. האמן אינו עוסק בשאלת העמידות ההיסטורית של רעיונותיו ויצירתו. הוא המוליד, היולד והמיילד של היצירה האמנותית, וזו עוברת עם השלמתה מרשותו לרשות החיים. היא ׳תחיה׳ כל זמן שהיא תפעים ותאתגר את ההכרה האנושית וישתמר מרקמה החומרי. תחושתי היא שככל שמעמיק הממד הרוחני ביצירה, כן מתפשטת השפעתה לאורך הזמן. מה יהיה מקומה בהיסטוריה, מה תותיר אחריה, ואם ובמה תשפיע על תרבות העתיד — זאת אין איש יודע. לפעמים אני מרגיש שהתרבות מעצבת את תפיסת עולמנו ויחסנו אליה באופן שגורם לנו לצרוך ואף להזדהות עם מה שבמבט בוחן ומעמיק נוגד את תחושתנו הפנימית. אני מבין את נסיבות עלייתה של אמנות הפופ באמריקה, שהשפיעה ועדיין משפיעה על יוצרים בעולם כולו, אבל כשאני מתבונן עליה במשקפי ההבחנה הזאת, נראה שהיא דוגמה טובה לאמנות שאין בה איכות רוחנית על אף שהיא תוצר של תרבות. האמנות היא מציאות מומצאת אבל כמו בעולם הביולוגי, גם עליה חלים חוקים של הפצה ושימור. היא אוכלת, מתרבה, מתחזקת ומפיצה את אותו עולם דמיוני שמפרנס את הדימוי העצמי שלנו, של האוצרים והמבקרים, את היוזמה התעשייתית ואת חמדנותם של הספקולנטים ובעלי הממון. כאשר כמות מספקת של אנשים מתחילה להאמין בדבר־מה ולפעול להפצתו, הנבואה מגשימה את עצמה. זה קרה לקבוצות קטנות וזה קרה למיליונים. הכמות מעולם לא היתה עדות לאיכות. הרעיונות הנאורים שיצרה האנושות הם לאו דווקא אלה שהשתמרו. על־פי־רוב הפך המשכם להעתקם המכאני במקרה הטוב, ולהיפוכם — במקרה הגרוע. ראה לאן הובילו את האנושות ׳הרעיונות הגדולים׳, כגון הנצרות, הקומוניזם, אפילו המהפכה הצרפתית. הנפח התרבותי שתופס רעיון מסוים אינו מעיד בהכרח על איכותו. אנחנו יכולים לשער השערות, אך האמת היא שאי אפשר לדעת לאן תגיע תנועה תרבותית מסוימת, ומה יהיו השפעותיה במרחב הגדול של הזמן. בתנועה הבלתי פוסקת שבין הסיבה למסובב עולות תנועות ושוקעות, מופיעות ונעלמות תרבויות, משתנה המציאות המדומיינת שיצר האדם... אנשים מסרו את נפשם על מה שבנקודת זמן אחרת נראה הזוי. האיכות הרוחנית שאי אפשר לקבעה במילים היא הרובד הסמוי של היצירה האנושית, היא המפעימה את הנפש, והיא המגיעה אלינו מעבר לרעשי התרבות, בשקט שמעבר למוסכמה הזמנית, מעבר לזמן.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=