ישראל הדני: ביוגרפיה של עבודה, 2024-1965

40 לא כל־כך ברורים הדברים שאמרת על ההבדל שבין אמנות שהיא תוצר של תרבות לאמנות שהיא תוצר של איכות רוחנית. האם אמנות שהיא תוצר של איכות רוחנית מנותקת מן התרבות שבתוכה היא מתהווה? לא קיים מעשה ואין יצירה שמנותקים מזמנם ומקומם, כלומר: מתרבותם. האיכות שאנו דנים בה היא זו שמאפשרת ליצירה מסוימת להתפשט מעבר להקשר התרבותי שהיא נוצרה בתוכו, כלומר מעבר למקום ולזמן. בזאת אינני אומר שאין ערך לידע שיש לי על התרבות שבה נוצרה יצירה מסוימת, אלא שאין לי צורך בידע הזה כדי לזהות את קיומה של האיכות הרוחנית. כל מי שאומר לך דברים אחרים, מטעה אותך בתום־לב או ביודעין. כדי להמחיש את הדברים ניקח לדוגמה את נביאי השקר ונביאי האמת. נביאי השקר, כפי שאני מבין אותם, לא היו שקרנים במובן השלילי של המילה, אלא האמינו בחזיונותיהם, בהשראתם, בקיומו של כוח עליון ובייעודם כשליחיו של כוח זה ממש כמו נביאי האמת. מה שמבדיל אותם מנביאי האמת הוא העדר האיכות הרוחנית, כלומר, חוסר היכולת לחולל חוויה טרנסצנדנטלית, ליצור רגע מכונן ולהביא את האדם למקום מואר יותר בהכרתו. נבואתם היא יצירה של תרבות... כיצד מתאפשרת פריחתה של איכות רוחנית? הייתי מרחיב את השאלה ושואל, מהו האקלים התרבותי והאישי שבו אמנות איכותית ואיכות פנימית יכולות להתקיים ולהתפתח, ומהו האקלים המקשה על התפתחות כזאת? לא צריך להיות סוציולוג או מומחה, כדי לקבוע שאנו חיים באקלים קשה. וכשאני אומר ׳אנו׳, אני מתכוון לתחום הגאוגרפי המוזר שמוגדר ׳ארצות השפע המערביות' (על אף שהתחום הזה נפרץ בעולם הגלובלי). החברה המערבית שאנחנו חלק ממנה היא חברה מוחצנת, המשועבדת לפסיכולוגיה של צרכנות; חברה של קפיטליזם דורסני שמערב לצרכיו את מושגינו הערכיים; חברה שנשטפת במידע אין־סופי מסוגים שונים, וככל שהיא ׳יודעת׳ יותר על העולם, כך מצטמצם יחסה הרגשי אליו. עודף הידע שמציף אותנו הורג בתוכנו את התחושה של מה שמייחד, והופך לבורות רגשית. יצירות האמנות המצולמות היום ברשת תופסות את מקומן של היצירות עצמן; פרשני האמנות כותבים את עצמם לדעת. החברה שאנחנו חיים בה היא חברה של שינויים חדים ומהירים; חברה שיוצרת מיתוסים ותדמיות לקידום אינטרסים שונים; חברה של חוסר ודאות, של ניכור, של בדידות ושל חיפוש זהות מתמיד. את האקלים הזה אין בכוחנו לשנות, והשאלה שעלינו לשאול את עצמנו היא: כיצד אנו, החיים באקלים הזה, מעצבים אותו ומעוצבים בידו, עמוסי התניות, ידע, דעות, טעמים ושיפוטים, מלל ואנוכיות, מושפעים ומשפיעים בלי הרף על אחרים, מזהים זיופים ונופלים ברשתם, בזים למיתוסים ונשלטים על ידם, תועים ומבולבלים — כיצד אנו יכולים לאפשר בתוכנו את מרחב השקט ואת האקלים שבו תפרח איכותנו הרוחנית?... גילויי הפסיכואנליזה, אשר הסעירו ואתגרו אינטלקטואלים רבים באירופה , מוליכים את האמן לחיפוש פנימי. האמנות עוברת מתיאור 20־ בראשית המאה ה מציאות חיצונית של עולם ׳אובייקטיבי׳ לתיאור מציאות עולמו הפנימי והיחידאי של האמן. כל יצירה מגלה צדדים מעולמו הפנימי של יוצרה, אולם כאשר זה העיקר, כאשר

RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=