38 מהו יופי? היופי, היופי המושלם או אידיאל היופי המושלם, קיבל פירושים שונים בתרבויות שונות ונשאלו עליו שאלות שונות בזמנים שונים. האם יופי הוא מבנה תודעתי מופשט המושלך על המציאות החיצונית, פירוש התודעה עצמה ותגובתה למידע החושי שמגיע אליה מן החוץ? או שניהם? האם יופי הוא דבר אובייקטיבי שאינו קשור למקום ולזמן או שהוא תלוי תפיסה תרבותית ואישית, ועל כן שונה מאדם לאדם? היוונים הקדמונים היו אולי הראשונים שהתייחסו לשאלת היופי בצורה רצינית, ואף שאפלטון, אריסטו, פלוטוניוס ואחרים השתייכו לתרבות אחת, הם הציעו תשובות שונות שתאמו את תפיסות עולמם הנפרדות. קאנט חשב שקיומה של תאוריה כללית על היופי אינו אפשרי משום שאין חוקים הקובעים מהו יופי... ולו שאלת את ולטר בנימין על היופי, היה ודאי פוטר את עצמו מכל הגדרה ומשיב לך שלו נתקל ביופי מושלם, היה מזהה אותו. כשאפלטון מתייחס להרמוניה (הגיונו הפנימי של היפה), הוא שם בפי טימאיוס אבחנה מעניינת: ״וההרמוניה, שתנועותיה הן בנות מינם של מחזורי הנשמה שבקרבנו, ניתנה בידי המוזות למי שמתהלך עימן בתבונה, לא לשם הנאה נטולת טעם של היגיון שבה רואים ברגיל את שימוש ההרמוניה, אלא למען תהא בעלת ברית לנשמה כנגד הערבוביה שקמה בקרבנו לבלבל את מחזור נשמתנו, והיא תעזור להשיב מחזור זה אל תיקונו ולתאמו עם עצמו. גם קצב ניתן לנו על ידי אותן האלות ולשם אותה מטרה, כיוון שמבחינות רבות מאוד חסרה רוחנו את המידה הנכונה, וזקוקה לבנות חן״. אם כך, אולי לפני שנשאל על היופי, ראוי שנשאל מהי השלמות? נראה לי ששלמות היא מצב של אי־חסר, הגורם לנפש שביעות־רצון והתרוממות־רוח. שלמות היא מצב סטטי שאין בו תנועה של הוספה או גריעה. בעולם האידיאי, שלמות היא דבר אבסולוטי, אידיאל, מקום נכסף, משאת נפש לא ממומשת. אצל אפלטון השלמות מתקיימת בעולם הטהור של האידיאות שהמציאות מחקה אותו. בעולם התופעות, שלמות היא תחושתו הסובייקטיבית של החווה, אשר חש בטוב כטוב שאין טוב ממנו וביפה כיפה שאין יפה ממנו. בתווך שבין התשוקה לשלמות ובין השלמות נע מסע היצירה על לבטיו, גילוייו, יופיו וקשייו. זה ערוץ הזרימה שבו חותרת העשייה האמנותית בדרכיה הגלויות והסמויות כנהר שמימיו נאספים, זורמים ומתנפצים על מכשולי הדרך. שלמות היא אותה ארץ נכספת — שנגרילה, אלדורדו, נירוונה — מקום שאין בו תנועה, שורש ההתהוות והמוות, ואוי לדחף היצירה אם ימצא בה נחמה. בהתייחסו לארץ הכיסופים האידיאלית, כותב קוואפיס בשירו הנפלא "הדרך": ]...[ אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה ל ְָך מַסָּע יָפֶה אִלְמָלֵא הִיא ֹלא הָיִית כְּלָל י צֵא לַדֶּר ְֶך. י תֵר מִזֶּה הִיא ֹלא ּתוּכַל לָתֵת. וְהָיָה כִּי תִּמְצָאֶנָּה עֲנִיָּה — ֹלא רִמְּתָה א ת ְָך אִיתָקָה. וְכַא ֲֶר ת ָּׁשוּב, וְַַאתָּה חָכָם, רַב־נִסָּי ן, ּתוּכַל ָאז לְהָבִין מַה הֵן אִיתָק ת אֵלֶּה. (תרגום: יורם ברונובסקי)
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=