32 הצגתי את ״לביד״, הפסל הראשון שיצרתי מעץ לבוד, בתערוכה 1998 בשנת ). בקטלוג 141-140 ׳ ״שבע עבודות ואור״ שנערכה בגלריית המומחה בתל־אביב (עמ המלווה תיארתיו כך: ״'לביד' הוא מאותם תוכני־צורה, שבאופן מיסטי מולידים את עצמם דרכך. הם אינם משהו שאתה יוצר או ממציא, הם קיימים במרחב הזמן, חופשיים מכבלי תרבות, אופנה וסגנון, חופשיים מציפיות חברתיות ומרצון האמן. הם באים אל התודעה באופן שלא ניתן למעקב ותיאור, ולא נותר אלא לשרת באהבה רבה את רצונם להתממש בחומר״. עבדתי על קבוצת פסלים, ש״לביד״ היה הראשון בהם, 2003-1997 בשנים במוזיאון הפתוח בתפן ובעומר. הקבוצה היוותה 2004-2003 אשר הוצגה בשנים נקודת־מפנה חשובה בעבודתי, ומאפייניה החומריים והרוחניים ממשיכים ללוות את עבודתי עד עצם היום הזה. קראתי לה ״זיכרונות ויזואליים״ ו״עוצמת הנוכח״. ״זיכרונות ויזואליים״ — בשל מקורות ההשראה של הפסלים: תרבויות נשכחות המבטאות את הכמיהה האנושית אל מה שמעבר למקום ולזמן; את הרצון לגעת באמצעות החומר ברוח, שלעולם הוא חמקמק, פושט ולובש צורה, מתבהר ונעלם, קיים ואיננו; ואת כמיהתו של הסופי לגעת באינסוף, שגם אם נועדה לכישלון, היא־היא הערגה הדתית הטהורה, שירתה הגדולה של הנפש. ״עוצמת הנוכח״ היא יכולתו של נוכח גשמי להקרין מתוכו אנרגיה רוחנית, והרי זו מהותו של המעשה האמנותי מאז ומעולם: התמרה של אנרגיה מן הגס אל העדין, מן החומר אל הרוח, מהנתפס בחושים אל זה שמעבר להם... תנועה שמעבירה את החווה, ולו לזמן קצר, אל ממד שונה, עמוק יותר, שבו הוא פוגש את עצמו במחוזות חדשים. עם השנים יצרתי עבודות רבות ברוח זו, ואלה הוצגו בחלקן ) ו״משכן הריק״ 2010( בתערוכות ״בחיפוש אחר הקדוש״ בבית אבי חי בירושלים ). האלמנט הארכיטקטוני, הגוף האנושי, 2021( במוזיאון וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע הממצא הארכאולוגי, הכיתוב וצירופיהם מרכיבים את שפת הצורות של פסלים אלה. בכללותם ובפרטיהם הם מחברים את המתבונן אל נופי תרבויות שאינן שלו, ועם זאת הן שלו במובן האינטימי ביותר, בהיותו שותף אל־זמני לתרבות האנושית כולה. Mosan השתתפתי בסימפוזיון הבינלאומי לפיסול באבן שחורה ב־ 2010 בשנת שבבורייונג, קוריאה הדרומית. קדמו לו: הסימפוזיון הבינלאומי ביורקשייר Art Museum ,)1988( בווירג'יניה שבארצות־הברית VCCA ), במרכז לאמנות יוצרת 1983( אנגליה בקררה 14־ ) והסימפוזיון הבינלאומי ה 1989( הסימפוזיון הבינלאומי באורנסק שבפולין .)2001( שבאיטליה התבקשתי על ידי האדריכל משה ספדי להגיש הצעה לפסל גדול־ממדים 2010־ ב עשוי משטחי אבן 2012־ שהושלם ב Motion בסינגפור. הפסל M.B.S במבואה של מלון ). הוא מאזכר זרימה 135-134 ׳ ושכבות זכוכית ומשמש אי ישיבה למבקרים במקום (עמ של נהר, ותאורתו נותנת את התחושה המהפנטת של מסה נוזלית בתנועה. . הפיסול והשירה הן שפות מחוזות געגוע ראה אור ספר השירים שלי 2011־ ב שונות: מה שאני יכול לבטא בשפה אחת איני יכול לבטא באחרת. השירה מדברת במבנים לשוניים, הפיסול - במבנים הפיזיים של שפת הצורות. כל אחת מהן מנסה בדרכה לפענח את המציאות, לאגד את ממצאיה וליצור באמצעותם חוויה חדשה בליבו ובתודעתו של האדם. השירה היא סיסמוגרף המאפשר לנו לבחון את תנודות הנפש או ליצור אותן באמצעות המילים, ואילו הפיסול מנסה לגעת בנפש באמצעות נראותם של החומר והצורה. זו וגם זה אינם רק מגיבים לרשמים שהם קולטים בדרכם מן המציאות , אבן וזכוכית, מבואת 2012 ,) (פרט Motion )135-134 ׳ , סינגפור (עמ M.B.S. המלון Motion (detail), 2012, stone and glass, M.B.S. Hotel lobby, Singapore (pp.134-135) ← , מתווה לפסל ישיבה מעץ לבוד 2011 , דיונות ., סינגפור; תוכנית ראשונה M.B.S במבואת המלון שלא בוצעה Dunes, 2011, outline for a plywood bench, lobby of M.B.S. Hotel, Singapore; unexecuted
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=