270 ←)143-142 ' , עץ לבוד (עמ 2003 ,) (פרטנמרוט Nemrut (detail), 2003, plywood (pp. 142-143) כל יצירה אוצרת בתוכה את מפת ההרס שלה. כיוון ההרס וכיוון הבנייה הפוכים זה לזה אך נובעים מאותו שורש וחוזרים לאותו מקור. הדיאלקטיקה בין השניים מתרחשת כל הזמן בתהליך העבודה ובמעגל הזמן הטבעי של בליית החומר והשכחה. לאורך הדרך אנחנו לומדים את היחסי, והוא מאזן את יצרינו ומחייב צניעות. יש הרבה שקט, כשאנחנו עוצרים לפעמים, מניחים לדעותינו ומקשיבים למקור ללא ציפייה. Every creation has an inherent map of destruction. The trajectories of destruction and construction are diametrically opposed, yet spring from the same source. The dialectic between them is constantly present during the work process and the natural cycle of obsolescence and oblivion. Across time we discover the measure which balances our urges and dictates humility. There is ample quietude when we stop at times, abandon our opinions and listen to the source without expectation.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=