26 פגשתי את ד״ר ציון אביטל וצללתי לתהליך ארוך ומרתק 1982-1981 בשנים של יצירת מערכת פסלים ארטונומית, המושתתת על עקרונות תורת הארטונומיה כפי בסדנאות האמנים בירושלים, 1985־ שהוא הגדירם. ״המערכת השחורה״, שהוצגה ב היתה תולדתו של תהליך מרתק זה. בדף ההסבר לתערוכה, שבו ניסיתי להאיר ולו במעט את התהליך הקשה והמרתק של יצירתה, כתבתי: ״אני מבין היום כי הקושי העיקרי ביצירתה וקליטתה של עבודה בעלת אופי מערכתי נובע מהקושי במעבר מהתפיסה האטומיסטית בה אנו מורגלים (תפיסה הנוטה לבודד ולסווג) אל התפיסה המערכתית שהיא אחדותית מטבעה. לא הפסל כיישות אוטונומית הוא מרכז הכובד של היצירה, אלא מהות היחסים המתקיימים בין הפסלים כיישויות פלסטיות שונות הקשורות ביניהן בקשר מערכתי״. יוצר תורת הארטונומיה, ד״ר אביטל, הוסיף והסביר באותו דף: ״אם הריאליזם עסק במתן דין וחשבון פיקטוגרפי על האופן שבו תפסה התודעה את המציאות, הארטונומיה אמורה לעסוק ברפרזנטציה של מבנים של התודעה באמצעות הבניה דינמית של אלמנטים אסתטיים הקשורים ביניהם בקשר מערכתי״. ״המערכת השחורה״ שפיתחתי בעצה אחת איתו לא מומשה מעולם כמכלול מערכתי מונומנטלי, אך כמה ממרכיביה בוצעו בשינויי ממדים, חומר וצבע כפסלי ); ״מגדל אור״ 1983( חוצות: ״הפסל השחור״ במילינברג קולג' שבאלנטאון, פנסילבניה ;)1987( ); ״הפסל הכחול״ בתל־אביב 63-62 ׳ , עמ 1988( בסוויט בראיר שבווירג'יניה .)74 ׳ , עמ 2001( ו״פה מונח צל היונה״ בקררה שבאיטליה שנים בלבד. 35 הלך לעולמו אחי האהוב צביקה, והוא בן 1982 בחודש יולי .70־ וה 60־ צביקה היה מן הבולטים שבצלמי האופנה והפרסומת בישראל בשנות ה הוא עסק בתורות לחימה, בצלילה, בכתיבת שירה ובציור. יצירתו היתה של אדם בעל נפש סוערת, שלא התאימה לחיים הרגילים של ההולך בתלם, אדם שחייו העשירים היו מורכבים ורבי ניגודים, ידעו עליות ומורדות ונשזרו למערכת מורכבת, שהוא התבונן בה במבט מפוכח וקיבל אותה בהומור חד וסרקסטי. חייו היו מסע של חיפוש והתנסות רב־תחומית; חיפוש בעולמו הפנימי ובעולם הסובב אותו, ביחסיו עם אנשים וביחסיו עם יצירתו. בתקופה מסוימת הרבה לנסוע בעולם, מחפש אתגר ומזור במרחקים. , ראתה אור אסופה צנועה מיצירתו בתחומי 2001 כשני עשורים לאחר מותו, בשנת . במבוא אליה נכתב: לפעמים אני חולם על ים אחרהצילום, הציור והשירה, בספר ״בעוד הצילומים המופיעים בספר זה מבטאים את יחסו של צביקה כאמן אל המציאות החיצונית דרך בחירת הנושא, הזווית, האור והזמן, הרי שבציוריו ובעיקר בשירתו הוא חותר אל המציאות הנסתרת, האפלה, הרוגשת בתוכו. זה מסעה של נפש גדולה, סוערת ומורכבת, אל עולם של חלום וגעגוע, של יופי, צחוק וכאב, של מאבק וייאוש גדול״. במהלך השנים עסקתי פעמים אחדות בפיסול שקשור בהנצחה. החיבור בין הפיסול המופשט לנושא ההנצחה שהוא סיפורי ביסודו אינו פשוט כלל ועיקר. עבודות ), גן 245-244 ׳ , עמ 1974( כגון תכנון אחוזת הקבר של דוד ופולה בן־גוריון בשדה בוקר ), פסל הזיכרון לארתור רובינשטיין ביער 247-246 ׳ , עמ 1976( הזיכרון לנופלים באשדוד ), תכנון אנדרטת הזיכרון למרטין לותר קינג בוושינגטון 249-248 ׳ , עמ 1984( עמינדב ) הן דוגמאות לחיבור מרתק בין פיסול מופשט להנצחה. בכל 261-260 ׳ , עמ 2002( העבודות הללו נעשה שימוש בפיסול ליצירת מצבים דרמטיים המעצימים את חוויית המפגש של האדם עם הנוף ובנוף עצמו כנוכחות שמחזקת את חוויית הזיכרון. בשדה בוקר היו אלה מצוקי נחל צין, באשדוד — הים, ביער עמינדב — הרכסים המערביים של הרי יהודה, ובוושינגטון — האגם. 1982-1947 , ז''לצבי (צביקה) הדני Zvi (Zvika) Hadany, my late brother 1947-1982
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=