225 , מבט חלקי ממזרח; מימין: תרשים מגדל הפריסקופ, ומגדלים נוספים בפארק 1995 , אואזיס התבקשתי על ידי אדריכל הנוף צבי דקל להציע פסל רחב–ממדים לפארק שהוא תכנן בכניסה הצפונית לבאר 1993 בשנת שבע. היה זה הפסל הסביבתי שהשתרע על השטח הגדול ביותר שעיצבתי, וזו מהותו: מחופר בחלקו ועם זאת פתוח לזרימת הרוח, עתיר צמחייה, פרגולות ומפלי המים, היוצרים מיקרו–אקלים שמאפשר לשהות בו גם בימי השרב המדברי. מקבץ קירות מתעקלים הגדיר את חללי הפנים שבו: אזורי משחק ומנוחה, 'רחובות', 'כיכרות' ו'חצרות', שמגדלים הנראים למרחוק מתנשאים מעליהם וכמו משדרים הדים של תרבויות רחוקות. "אואזיס" התאפיין ברבדים שונים של יחסי גומלין בין מסה לחלל ובין חומר לצורה אך עיקרו בדרמה שבין הנגלה לנעלם - הן לחווה אותו מתוכו ומגלה את חלליו הנסתרים, הן לרואה אותו מרחוק, מכביש הכניסה לעיר, כפטה מורגנה, שמותירה בזיכרונו חידה לא מפוענחת. חלפו שנים ולצערי איבד "אואזיס" את זוהרו עקב מעשי ונדליזם והזנחה מתמשכת של העירייה. Oasis, 1995, partial view from the East; Right: Periscope tower sketch and other towers In 1993, landscape architect Zvi Dekel approached me to propose a wide dimensional sculpture for a park he designed at the northern entrance to Beer Sheva. It was the largest area for an environmental sculpture I had ever designed. This is its essence: Partially dug in and yet open to the breeze, rich in vegetation, pergolas and waterfalls, creating a micro-climate allowing for desert habitation; A group of curving walls defined its internal spaces: leisure areas, “streets”, “squares” and “yards” with towers rising above them as if echoing distant civilizations. “Oasis” was characterized by several levels of interaction between mass and space, matter and form, but its essence is in the drama between the visible and invisible - both for whoever experiences it from within, uncovering its hidden spaces, and for a distant spectator, viewing from the road entrance to the city, like a mirage leaving him with a memory of an unresolved puzzle. The passage of time tarnished Oasis, which lost its allure due to vandalism and perpetual municipal neglect.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=