155 *הפסלים של ישראל הדני משה ספדי אחר־צהריים אביבי אחד ביקרתי עם האדריכל ארתור ספקטור במוזיאון ישראל בירושלים. ירדנו בגרם המדרגות הרחב, בדרכנו לפגישה, וחלפנו ליד פתח הכניסה לאחת הגלריות, שם צד את עיני פסל גדול שעמד במרחק־מה. תהיתי אם זהו פסל של דמות אדם, מודל אדריכלי, סצנה מן המיתולוגיה או שמא נוף מופשט. התנצלתי בפני בן לווייתי, פניתי הצידה והתקרבתי לפסל (״אפסוס״). במבט מקרוב נגלתה לעיניי חומריותה של העבודה. שכבות־שכבות של עץ לבוד ומלוטש יוצרות משטחים חלקים חושניים ושכבות בלתי מעובדות שיוצרות מדרגים מחוספסים, טופוגרפיה של מורדות גבעה. טורסו ששינה את צורתו ופנים בית החזה החלול שלו יוצר חלל אדריכלי מרשים, מעין אמפיתיאטרון גדול ומשופע, שסיבי העץ הלבוד עוקבים אחר קימוריו החושניים ושוזרים אותם זה בזה בטופוגרפיה של שכבות. נדמה כאילו יש לפסל שתי ישויות: ישות חיצונית פיגורטיבית וחלקה, ויישות פנימית גאולוגית, מחוספסת ומסתורית. ריבוי הפנים ביצירה ריגש אותי ועורר מייד את סקרנותי. העבודה של ישראל הדני מחברת תֵמות ממיתולוגיות שונות ומן האמנות המצרית, המסופוטמית והיוונית, ועם זה היא אדריכלית במהותה, בפוטנציאל המרחבי של המבנה הבלתי שגרתי שלה. כמה ימים לאחר מכן ביקרתי בסטודיו של הדני. חוויית הצפייה בפסל יחיד התחלפה עתה בחוויה של צפייה בפסלים רבים. כאן נחשף במלואו הפוטנציאל הגלום ישראל הדני: * המאמר ראה אור לראשונה בקטלוג .43 ' , עמ 2003 , , המוזיאון הפתוח, תפן זיכרונות ויזואליים , עץ לבוד, 1999 , אפסוס ס"מ, 100x125x107 אוניברסיטת אריאל בשומרון משמאל: מתווה הפסל וחתך Ephesus, 1999, plywood, 107x125x100 cm., Ariel University in Samaria Left: Blueprint and section
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=