148 ישראל הדני הוא מין "בנאי חופשי" שמתקין מקדשים; לא פסל שחוצב באבן על מנת לחלץ מתוכה את היופי הגנוז בה, אלא גלף בשכבות העץ שבונה, מרכיב, ומצמיח את פסליו, וכך מבטיח את איכותם האורגנית (זיקתם המתמדת לנוף החי והצומח). עתה, ארוטיות הוגבהה והורחנה (מלשון הפכה רוחנית). האהבה היא ברמת רוח והפשטה אפלטוניסטיות, אנרגיה של התמזגות ואחדות עם אידיאה מטפיזית. כאלכימאי, הדני הופך את הלביד (דיקט) הנחות לגבוה מכול. מהפך את החומר העני לחומר עשיר, כאבנים שהיו לזהב. עתה, פסליו נוסקים כקתדרלה, נפתחים כארון קודש, כחצר וכפרח, זורמים כקימורי גוף, נישאים למרום ונפתחים אלינו ואל השמיים. אלה הם מבנים שקוראים לנו לבוא ומגינים עלינו מפני העולם. סימני פרקטיקה של שובכי יונים (או קולומבריום), חלונות, מדרגות וכו', ולחלופין, אותות פרטיקולריים, גופניים או מיתולוגיים - כולם מותכים בפסלים הללו, שבהם מסמני הארוס עוּדנו מאוד, ותנועת העין גולשת מעדנות על פני השכבות האופקיות, כמו היתה רוח המנשבת על דיונות המדבר. שכבות הבנייה של הפסל הן עתה שכבות של זיכרון המסמנות רבדים על רבדים, מן הקדום ועד לעכשיו. ישראל הדני נודד. אסוציאציות של נוף נמזגות בפסליו בין רכותן של גבעות חול, בין קווים אופקיים של טראסות הרריות ובין שכבות גאולוגיות. כך או אחרת, אלה הם נופים צחיחים, נופי בראשית אל־זמניים, מדבריות שהאל מופיע בהם, נופים שהוטמעו בגופים של פיגורות מיתולוגיות למיניהן. אלים, מלאכים. אדם ונוף אוחדו. גאוגרפיה ופולחני דת מצאו את נתיבם המשותף. הדני עשוי להידרש למקדש במקסיקו או לקתדרלה גותית אך עיקר נדודיו הם מיוון מזרחה: למצרים, לתורכיה, להודו, לאגן הים התיכון. בפניו למזרח, הוא מפסל גם אוהל מועד וגם מקדש יפני. פן זה של יצירתו ממשיך את חיפושם של אמנים ישראלים חשובים אחר דיאלוג בין תרבויות המזרח הקרוב והרחוק בניסיון לנסח שפת ביטוי אזורית אותנטית. שמו של יצחק דנציגר מתבקש בהקשר זה ועימו הזיקה ) של הדני ובין 143-142 ׳ , עמ 2003( ״ האסוציאטיבית, הלשונית והאחרת, בין ״נמרוט ), כמו הזיקה בין הארוס המעודן המשותף ל״נמרוד״ ולכמה 1939( ״נמרוד״ של דנציגר ) אינו יכול שלא להעלות בזיכרוננו את 191 ׳ פסלים של הדני. כמובן, הפסל ״איל״ (עמ לחגיגות הגז במעיין חרוד: אוהל טוטמי ענקי, עשרות 1938 המתווים שיצר דנציגר מאז מטרים גובהו, שהכיל את החוגגים ובראשו קרני איל אדירות. כך, גם האיל של הדני הוא ראשה של חיית קורבן ומרחב התכנסות של חוגגי טקס פולחן. עם זאת, פסליו אינם פרק נוסף בעבריות כנענית; הם חייבים לקלאסיקה היוונית ולמסורת ארוכה של חתכי זהב ופרופורציות אידאליות, וודאי שיש להם זיקה למינימליזם ואף לארכיטקטורה פונקציונליסטית מודרנית. אלא שכפי שראינו, הדיאלוג התרבותי של הדני עשיר בהרבה: כשהוא יוצר ), הוא עונה בדרכו למינרט הלבנים האדומות 153 ,4 ׳ את ״כותאב מינאר״ (עמ 2001־ ב . את האורנמנטיקה הקליגרפית 14־ עד ה 12־ מטרים גובהו) שנבנה במאה ה 72.5( מדלהי המוסלמית העוטפת את המגדל ההודי ממיר הדני בתצורות לשוניות מופשטות מטרים גובהו) ועשויות להזכיר גם כתב יתדות מזרח תיכוני 2.3( שמחוררות את מגדלו קדום. בד בבד, הוא גם ממיר את מבנה החרוט של המגדל מדלהי במבנה גליל, ואת המגדל הסגור בשקיפות הנקבים שבעץ. כך, הוא מעבד את הארכיטקטורה ההינדו־ מוסלמית העתיקה לצורה מינימליסטית מודרנית שקטה ואצילית ביותר.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=