00 הפסלים המוצגים בפרק זה שייכים לקבוצת פסלים גדולה שיצרתי בשנים . קראתי לה ''זיכרונות ויזואליים'' בשל מקורות ההשראה שהזינו 2008-1998 את יצירתה: תרבויות נשכחות, אשר ביטאו בדרכן את הכמיהה האנושית אל מה שמעבר למקום ולזמן ואת הרצון לגעת ברוח, שלעולם הוא חמקמק, פושט ולובש צורה, מתבהר ונעלם, קיים ואיננו; את כמיהתו של הסופי לגעת באינסוף, בניסיון שגם אם נועד לכישלון, הוא־הוא הערגה הדתית הטהורה, שירתה הגדולה של הנפש. הרכיב האדריכלי, הגוף האנושי, הממצא הארכאולוגי והכיתוב — אלה וצירופיהם מרכיבים את שפתם של הפסלים האלה. בכללותם ובפרטיהם הם מחברים את המתבונן אל נופי תרבות שאינם שלו, ועם זאת הם שלו במובן האינטימי ביותר, בהיותו שותף אל־זמני לתרבות האנושית כולה. Sculptures introduced in this chapter belong to a large group, created in the course of 1998–2008. I named it ‘visual memories’ thanks to the sources that inspired its creation: lost civilizations, that expressed human longing to that which is beyond time and place and the desire to touch the spirit, infinitely illusive, at once donning and disrobing its form, brightening and disappearing, extant and extinct; the craving of the mortal to touch infinity, an attempt that even if doomed to fail is of itself pure devout yearning, the grand epos of the spirit. The architectural component, the human body, the archeological finding and writing – these and their fusion make up the language of these sculptures. Their entirety and their minutiae connect the spectator to civilizations not his, yet his in the most intimate sense, as a timeless member of humanity. זיכרונות ויזואליים VISUAL MEMORIES
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=