12 ההדדית בנוגע למצב האמנות כיום והתחושה שישנו סיכוי לפריצת דרך אל דבר־מה חדש, מהפכני, עם השלכות לטווח רחוק. הניסיון לא היה פשוט, הוא דרש צורת חשיבה מערכתית שהיתה זרה לי. לא פעם נוצר קונפליקט בין החומרה האינטלקטואלית הוצגה 1985־ שדרשה המערכת לבין הצורך היצירתי הספונטני שפעל בתוכי". ב ״המערכת השחורה״ בסדנאות האמנים בירושלים. המבקר מייק רונן כתב: "ניתן להבין את התערוכה וליהנות ממנה במספר מישורים: אפשר לעבור ליד המתווים ולהעריך את יופיו של כל אחד, את עיצובם החכם ואת התפיסה שמאחוריהם, אך ניתן גם לנסות לקבוע את מקומם ביחס לשיטה התיאורטית, דבר שהוא רחוק מלהיות מובן מאליו". קבוצת המתווים שנוצרו בעקבות הניסויים הארטונומיים היתה מינימליסטית וגאומטרית מאוד. נעדרו מהם הקלילות, הפיוטיות והשמחה הבולטות במצבת הזיכרון לארתור רובינשטיין שנוצרה שנה קודם לכן והוצבה ביער שליד מושב עמינדב בדרום ). זוהי בלי ספק אחת ממצבות הזיכרון הצנועות והנפלאות 249-248 ׳ ירושלים (עמ שנעשו בישראל. עבודת אבן בטכניקה מעולה, המפסלת קצב קל של צורות הרומזות על קלידים של פסנתר בתנועת נגינה, מעין השתקפות נגינתו של המאסטרו. היצירה צומחת לאיטה מתוך האדמה כלפי רכסי ההרים במערב, ונפתחת אל תוך הנוף, השמיים והאינסוף. הוצגה במוזיאון ישראל תערוכת תכשיטים של ישראל הדני. זה היה 1989־ ב אחד ממסעותיו לגילוי מדיום חדש, טכניקה ומשמעויות שלא הכיר. "התכשיטים מזכירים לי קמעות, אולי בגלל הגודל, אולי בגלל הקירבה לגוף. על כל פנים, הממד המאגי שניתן לייחס לתכשיט לא היה קיים בעבודותיי הקודמות". את התכשיטים שיצר היה אפשר להזיז, לפתוח ולסגור. "פתיחה וסגירה יכולים להיות ביטוי של מצב־ רוח. אישה במצב־רוח מסוים תלך עם תכשיט סגור, ואילו במצב־רוח אחר היא תעדיף את גרסתו האקסטרווגנטית, פורש כנפיים". גם בהם, בפסלים המיניאטוריים, קיימים הרכיבים האופייניים לעבודתו: המיתולוגי, המתמטי, האנושי, הקלות והשובבות, התכשיטים שהוצגו עשוי בטכניקה 19־ והעניין בעל־טבעי ובפסוודו־דתי. כל אחד מ מדויקת, והוא עולם ומלואו. הם כונו: ״איקרוס״, ״טוגה״, ״פולאריס״, ״זמן״, ״לילית״, ״אישתר״, ״מאגיה שחורה״, ״לונה״, ״שמרסף״, ״גבריאל״ ועוד. את הרכיבים הללו אפשר למצוא גם בעבודות הציבוריות הגדולות. כולן יצירות אינדיווידואליות, בעלות "אישיות". אין קשר ביניהן והן אינן סדרות, ובכל זאת, בנוכחותן השקטה והאלגנטית הן מכילות את התכונות שמנינו, הקיימות בכל עבודותיו של הדני. אף אחת מהן אינה מוצבת על בסיס — כולן מושרשות באדמה. הן מדברות בו־בזמן בשפת העיצוב, האדריכלות והפיסול. ההתייחסות שלהן אל הסביבה קיימת, אך לא תמיד בצורה מיידית ברורה. לעיתים הן מכוונות אל סביבה רחוקה ), המשדר אל ההרים שבאופק, ולעיתים 221-218 ׳ יותר, כגון הפסל במצפה רמון (עמ הן בונות סביבה בעצמן, מעין עולם אינטימי ומופנם שמציע מקלט מסביבה חיצונית, ) במבואה הצפונית לבאר שבע. יש שהן מתייחסות 225-222 ,15 ׳ כגון ״אואזיס״ (עמ ) או ״פסלי המדבר״ 208 ׳ לסביבה מושגית, כגון ״מונומנט למקום העמוק בעולם״ (עמ ) - יצירות מדבריות מוצנעות, בעלות אופי אדריכלי־פיסולי המתייחסות אל 19-16 ׳ (עמ המדבר כמושג של אור ומרחב, של רִיק ראשוני הקיים לעד. השמות שהדני נותן למבנים ,)215-214 ׳ אלה עוזרים להבין את כוונותיו הפיזיות-קוסמיות: ״בריכת שמיים״ (עמ )73-72 ׳ ), ״מחווה לשמש״ (עמ 63-62 ׳ ), ״מגדל אור״ (עמ 216 ,209 ׳ ״פסל מים״ (עמ ועוד — אלה הן מחוות וגם שאלות ליסודות הטבע. , דגם לפסל פליז ואלפקה 1989 , אצטרולב Astrolabe, 1989, maquette for a brass and alpaca sculpture
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=