10 כאמן ששורשיו במודרניזם היה הדני כבר מתחילת דרכו פוסט־מודרניסט החוצה גבולות של דיסציפלינות וטכניקות. לא במקרה הוא מציין שתבונת הכפיים היא התחום החשוב והמעצב ביותר. כמעט אין חומר שהוא לא עבד איתו והתנסה בו: אבנים יקרות ומתכות, עץ, אדמה, בטון, מים, נייר, קרטון, שיש, אבן, קרמיקה, זכוכית ועוד. "אני בוחר בחומר בשל יכולתו לשרת טוב יותר את הרעיון הפיסולי או ליצור את הגירוי להתגבשותו של רעיון כזה", ואין לו העדפה לחומר מסוים. דרך שימושו בחומר משקפת מיומנות, דיוק והבחנה עמוקה של כוחו להשפיע על היצירה. שלא כאמנים שהפכו את דלות החומר לערך אסתטי, אצלו תכונות החומר, עושרו ודרכי עיבודו הם חלק אינטגרלי מתפיסתו האמנותית. קשה לשייך את הדני לקטגוריה אמנותית מקצועית מובהקת; הוא עבד כפסל, כמעצב, כצייר, כגרפיקאי, כאמן סביבתי, כבעל מלאכה, כאדריכל, כמעצב נוף וכתכשיטן. את אהבתו לתחכום ולאסתטיקה שבמלאכה ירש כנראה מאביו יחיאל, שהיה אמן מלאכת מחשבת, וליווה את עבודתו מנעוריו. אחרי מלחמת ששת הימים הפכה ירושלים לעיר של מצבות זיכרון והנצחה של הקרבות שהתחוללו בה, של יחידות צבא שלחמו בעיר ושל אירועים שהתרחשו בעקבות המלחמה. הדני הצעיר, שחזר אז מלימודיו בלונדון, הוזמן ליצור פסל חוצות שיהווה משקל נגד לכובד ולשכול שאפיינו את האמנות הציבורית באותם ימים. היתה זו ההזמנה הציבורית הראשונה שלו. הפסל שהכין הוצב בחזית תחנת הרכבת העות'מאנית בירושלים וכלל כבר אז מאפיינים של עבודותיו המאוחרות יותר מפותלות H ). הוא נעשה בחומרים הזולים ביותר: קורות ברזל בצורת 207-206 ' (עמ וצבועות בצבעי יסוד עליזים, השתרע לרוחב כל הכיכר ופיתוליו הרכים ניסו להתרומם מעלה, אל השמיים, בתנועה אלגנטית ועדינה. הפסל, ובו חללים וצורות מתפתלות, המשחקות זו בחללה של זו, היה מודרני, מופשט, קל, אוורירי ושובב, אך באותה עת הובנו קורות הברזל המפותלות כעדות למבנים הרוסים, שמשמעותם התפרקות ומוות, ולא כשילוב בין שמחה לכאב ובין הזמני לנצחי, המלווים באופן הדוק ומודגש כל־כך את חיינו כאן. ועמדה בסתירה מוחלטת לציפיותיו של הציבור 1970־ היצירה הוצבה בכיכר ב ותחילת 19־ מפיסול ציבורי ברוח האנדרטות שהוקמו ברחבי הארץ במסורות המאה ה , והן מונומנטליֹות והרואיות, מוצבות על בסיסים כבדים וגבוהים. כך קרה, 20־ המאה ה סולקה היצירה באישון לילה על ידי אנשי הרשויות והיתה כלא היתה. 1975 שבשנת בפסל הזה נכללו כאמור כל המאפיינים העתידיים בעבודתו של הדני: דיוק והקפדה בביצוע, שילוב של קלות עם קוסמיות, רמזים של שמחה ושובבות עם אזכורים לשאלות קיומיות, בין הנצחי לחולף. המוקדמות התחיל הדני מסע חדש. הוא השתתף בניסוי מרתק 80־ בשנות ה שהיה קשור בתזה אמנותית פרי מוחו של ד"ר ציון אביטל בשם ארטֹונומיה. כמה שנים פעלו התאורטיקן והפסל, כדי לבחון את יישומה של מערכת פיסולית המבוססת על עקרונות ארגון חדשים, מערכתיים והיררכיים. כנקודת מוצא השתמש הדני בצורות המלבן, המשולש והמעגל, ובחומרים: מתכת, מים וזכוכית. קבוצת המתווים שיצר נקראה בפיו "המערכת השחורה" (עמ׳ ). "מה שהוביל אותי להחליט לנסות להתמודד עם בנייתה של מערכת הפיסול 29-27 הבנויה על התאוריה הארטונומית לא היתה הבנה עמוקה של עקרונותיה, אלא הבנתנו , קרטון חרוך 1990 ,) (פרטיםעבודות בקרטון Works in cardboard (details), 1990, singed cardboard ← ס"מ 110x160x220 , , קרטון וברזל 1990 , מזבח Alter, 1990, cardboard and iron, 220x160x110 cm.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=