"הרעיון עם המיקרופיש הוא רעיון נחוץ, אולם הוא לא יחזיק מעמד, משום שבארה"ב בונים היום מערכת דיסק שתכיל אלפי תמונות והמחשב יוכל להציג כל תמונה נבחרת במהירות גבוהה, מתוך מאגר התמונות בדיסק". הרמנו ידיים והרעיון לא מומש, אך מניסיונות אלה שנכשלו, למדנו שוב שתחום מערכות החינוך אינו תחום רווחי עד כדי כך שיוכל לתמוך בפעילות של פיתוח מחשב מיוחד לצרכיו. מערכת החינוך חייבת להתבסס על הפיתוחים שנוצרו עבור התעשייה והמסחר ועליהם להוסיף רכיבים (מערכות פריפריאליות ותוכנות מתאימות בהשקעה מינימלית) שיסייעו לשלב את המחשב בלמידה. כך, נסתם הגולל על הניסיון לבנות מערכת מחשב מיועדת במיוחד למטרות פדגוגיות. הגענו למסקנה שתחום החינוך צריך להתרכז בהתייחסות למשתנים הפדגוגיים, במחקר ובגיבוש תאוריה. באותם ימים תחום המחקר של מחשבים בחינוך לא הוכר עדיין כנושא מחקרי. שאלו: " מה אתה עושה במחלקה לחינוך, מדוע אינך חוקר במחלקה למחשבים? רק בסוף שנות השמונים, התחילו להכיר באוניברסיטה כנושא מחקרי את "השימוש במחשבים ללמידה". המחשב נמצא ככלי מתאים לשינוע ידע והצורך לשלב מחשבים בחינוך כבר עמד בפתח ושוב, הלחץ לכך הגיע מצרכי החברה.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=