התמודדות עם קושי זה, נעשתה בגישה שפותחה על ידי אוניברסיטת סטנפורד ואומצה על ידי מט"ח. רמת הקושי של התרגילים נקבעה על פני סקלה, המיון נעשה על פי התאוריות הפדגוגיות הקיימות וכן על פי הניסיון המעשי של מומחי ההוראה. כאשר מאות ואלפי תלמידים יפתרו תרגילים בעזרת מערכת תוא"ם, חלק מהתרגילים יפתרו נכון וחלק מהפתרונות יהיו שגויים, רמת התרגילים תמוין ותעשה מדויקת יותר על ידי המחשב, על פי מידת ההצלחה של התלמידים לפתור אותם. (הנמוך ביותר), 10 לדוגמא, בנושא "חיבור", תרגיל מסוים הוערך ברמה וכדומה. לאחר שמאות ואלפי 30 , שלישי לרמה 20 תרגיל שני סווג לרמה (סימן שהוא קשה יותר מאשר 20 תלמדים שגו במתן תשובה לתרגיל ברמה העריכה התאוריה והניסיון ), התרגיל שינה את מקומו לרמה גבוהה יותר (נניח ) וכך כל תרגילים, לאור ההצלחה בפתירתם, ימוינו מחדש. מיון התרגילים 30 לכל רמה יהיה דינמי, ויעשה מדויק ואמין יותר, ככל שהשימוש במערכת יגדל. לאור המיון המחודש של קושי התרגילים על פי הצלחה וכשלון, ינתחו אנשי הפסיכולוגיה את מקומו של התרגיל ויספקו רציונל והסבר לחוקיות ו"להחלטת" המחשב. חוקים אלה יהוו כלי להגדרת רמות קושי של תרגילים בחשבון. בכך תקודם ותתפתח התאוריה. דוגמא לפלט משוב כיתתי של מערכת תוא״ם שהופק למורים
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=