על משפחתם מפני חיות הפרא. הבנות נשארו באוהל ולמדו מאימן לסדר את האוהל, להכין אוכל ולטפל באחים הקטנים. הבנים הוכשרו להמשיך ולנהל את המשק והבנות למדו לטפל בבית. כדי שהתא המשפחתי יתפקד, גובשה המשפחה הפטריארכלית. בראשה עמד המבוגר במשפחה וכולם סרו למוצא פיו. החיים הקשים דרשו משמעת חזקה ושיטת החינוך כוונה לכך. הבן חיקה את מעשיו של אביו והבת חיקתה את התנהלותה של האם. המטרה העיקרית הייתה לפתח יכולת עמידה ושרידות בקשיים וביצוע מכלול התפקידים שיועדו לכל בן משפחה. בשיטת לימוד כזו הם למדו לציית לבעל הסמכות, לעבוד קשה ולעמוד בלחצים. מכאן אנחנו רואים ש"מערכת החינוך" באותה תקופה, בעצם נועדה לאפשר את המשך קיומה של המשפחה. בבוא העת, כשהקימו את משפחתם, הבנים המהווים כוח עבודה חיוני, נשארו במסגרת המשפחה ואילו הבנות, לאחר שנישאו, עברו להתגורר עם משפחתו של הבעל. האמונה של האדם והפילוסופיה על החיים, גויסו אף הם כדי לעמוד במשימה. הפילוסופיה המקובלת הייתה "הפילוסופיה המעגלית", המייתרת שאלת שאלות וגילוי סקרנות. הכול ידוע, הכול חזוי והכול חוזר על עצמו, אפילו המוות אינו סופי והוא תקף עד לתחיית המתים. השדה, אם נשרף, זה רק בגלל "חטאו" של בעל השדה ותפילה דתית יכולה למנוע גזרה זו. הכול תלוי בנו ובהתנהגותנו, הכול חוזר על עצמו וידוע מראש – הכול בשליטה וכל זאת במגמה לשרטט עולם ברור ומובן וכדי למנוע שאלות ודיונים תאורטיים, שאינם מסייעים למאבק ההישרדות. המשמעת, מבנה המשפחה והאמונה, סייעו לשמור על תפקודו של האדם כעובד אדמה. החל הגל הראשון, הוא עידן החקלאות לדעוך ואילו הגל השני 1650 בשנת שהוא עידן המהפכה התעשייתית, החל לצבור תאוצה. על מאפייניו הבולטים של גל זה נמנים הקמת בתי חרושת, ייצור בסרט נע על ידי פועלים, שעמדו ליד פסי הייצור וביצעו את אותה פעולה לעייפה שוב ושוב, כך במשך שעות רבות. כל זאת בהיעדר חוקי עבודה כפי שנהוג בימינו, הפועלים חויבו לעבוד שעות ביממה בתנאים מחפירים. מציאות קשה זו תוארה על ידי צ'רלי 18 צ׳פלין בסרטו "זמנים מודרניים". האדם הפך לרובוט, חונך למלא את תפקידו בלא יכולת ערעור. מקורות הפרנסה, קרי המפעלים, נבנו בערים ונעשו למוקד משיכה של משפחות מהכפר אל העיר. מבנה המשפחה שונה אף הוא כדי להתאימו לצורכי התעשייה. המשפחה הרחבה שכללה את הסבים והסבתות צומצמה למשפחה גרעינית, הורים וילדיהם. הזקנים, שלא היו נחוצים ככוח עבודה הועברו לבתים שיועדו לאוכלוסייה זו – בתי אבות. עבור הילדים הוקמו בתי ספר בסמוך למפעלים, כדי שיוכלו לשהות קרוב להוריהם, שעבדו שעות מרובות כפועלים בבית החרושת. השיטות הפדגוגיות בבתי הספר נועדו אף הן למלא את צורכי התעשייה ודגלו בחינוך הילדים למען מטרה אחת – להיות פועלים ממושמעים. לכן הקפידו במערכת החינוך על מבנה היררכי ברור המתנהל במשמעת קפדנית, המחייבת תלבושת אחידה ואיסור מוחלט לערער כתב היתדות
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=