23 / 22 יחסי גומלין עם האדמה ולמד לגדל את מזונו בעצמו, בהתאם לעונות השנה. את השלבים של התפתחות האנושות מתאר נח הררי בצורה מרשימה בספרו "קיצור תולדות האנושות". תהליך זה הביא את האדם להשתקע בקרבת שטחי הגידול, לביית ולגדל חיות ששימשו לעבודה ולמאכל ולחדול מנדודיו. כך החלה להתפתח החקלאות ועימה תהליך למידה שהצריך יכולת איסוף מידע, השוואת נתונים, ניתוחם והסקת מסקנות. יכולת אשר השתפרה והשתכללה ככל שהאדם צבר בה ניסיון. בד בבד, החקלאות התפתחה במקומות נוספים בעולם. זו עובדה מעניינת, שהתרחשה באותה תקופה באזורים שונים, המנותקים ורחוקים זה מזה ובלא שהתקיימה תקשורת ביניהם. לדוגמה, במרכז אמריקה גידלו תירס ושעועית, בסין אורז ודוחן, בדרום אמריקה תפוחי אדמה ובטטה, במזרח ארצות הברית דלעת, בגינאה החדשה סוכר ובננות, במערב אפריקה דוחן אפריקאי ואורז. הכתב הומצא לפני יותר מחמשת אלפים שנה והוא אפשר לידע להצטבר ולהעביר אותו מדור לדור. מעניין לציין שהכתב הומצא באותה תקופה, בשבעה מקומות שונים בעולם – כתב היתדות במסופוטמיה, ההירוגליפים במצרים, הכתב המינואי, האידיאוגרמות הסיניות, כתב של בני המאיה, הכתב האצטקי. השימוש הראשוני בכתב החל בתיאור של עצמים: בית, שור, אדם ובהדרגה הפך הכתב ליותר מופשט ובעזרת כמות מצומצמת יחסית של אותיות, הצליחו לבטא רעיון מורכב. ייתכן מאוד כי מציאות זו התאפשרה הודות לתהליכי ההתפתחות הקוגניטיבית של כל אדם. זאת בהתחשב בעובדה כי באותה התקופה, במקומות שונים בעולם, היו לבני האדם צרכים בסיסיים דומים והם הגו רעיונות כמעט זהים, כדי לספק אותם. בתקופה החקלאית, סביבת חייו של האדם הייתה מלאה גירויים הדורשים חקר ולמידה והיא הציבה בפניו לכן משימות רבות, כמו הגנה, חיי חברה, השגת מזון, הקמה ובניית סביבת מגורים, משפחה ועוד. לאף אחת ממשימות אלה לא היה מדריך מגובש וכתוב של פתרונות, לא הייתה תאוריה כתובה או ספר בו רוכזו המסקנות שנאספו על ידי הדורות הקודמים. האדם למד הכול מהניסיון המצטבר של אבותיו, מתוך "התורה שבעל פה" ומתוך הסביבה העשירה בגירויים שבה חי. לכל בעיה פיתח האדם פתרון מתאים העונה לצרכיו. האדם שרטט לעצמו את הפתרון, למד בכוחות עצמו, הגיע למסקנות, עסק ביישום הפתרון וגם נשא בתוצאותיו. שיקול דעת נכון אפשר לאדם להתיישב במקום אחד ולחדול מחיי נדודים. מציאות זו של חיים נייחים, אפשרה לאדם לפתח כלים ותנאיי מגורים נוחים יותר, אוהל או בית מחמר ועצים. החיים הקשים אילצו את התא המשפחתי ללמוד לנצל באופן יעיל את הכוח שברשותו. אב המשפחה, האם והילדים, כל אחד הודרך למלא את מקומו בתא המשפחתי. כל אחד למד לתרום את תרומתו, שיטת הלמידה הנהוגה אז הייתה חיקוי ומשימה זו הוטלה על החינוך. הבנים יצאו עם אביהם לעבודת השדה ולמדו לחרוש, לחפור תעלות, להוביל את המים לשדה ולהקים גדר אשר תגן ההיסטוריה של התפתחות שיטות הלמידה כתב הירוגליפים מצרי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=