דני והילה ישראלביץ' מתעקשים לשרטט את הסקיצות הרעיוניות שלהם במחשב, מדקדקים בכל קיר, פינה ופרט "אנחנו בעלי המשרד, משרטטים את הבתים במו ידינו, ממש קווים וחזיתות. אחרי התכנון שלנו הפרויקט ממשיך הלאה בשיטה של העברת הלפיד לצוות המומחה במשרד, אם זה לרישוי, לתוכניות עבודה או להדמיות. גילינו שזו השיטה הטובה ביותר להשיג שביעות רצון מלאה של הלקוח, במיוחד בפרויקטים מקוריים כמו שלנו".
המשרד מתמחה בתכנון ויצירה של בתי יוקרה ומרחבי חיים מפנקים, ניחן בשפה אמנותית קפדנית. סביבות המגורים שהם מתכננים, מושתתות על תפיסת עולם של ארכיטקטורה כבעלת רבדים שונים בהם רב הנסתר על הגלוי “אני רואה את עצמי כמניפולטור של מאסות, שיוצא מתוך אבסטרקט ולא מתוך קיבעון תבניתי. כמו בציור, בפיסול, במוזיקה ובכל תחום אחר של אמנות, אני מייצר מסתורין במבנים שבחזית שלהם לא מרמזים אפילו במעט על מה שמתרחש בפנים”.
את תהליך הכניסה לבית הוא מדמה לעבודתו של במאי, שמתווה את הדרך לצופה ומפתה אותו להמשיך להיות מרותק למסך “באמצעות מניפולציות בחלל, כמו הצצות בין נפחים, גבהים משתנים או מדרגות שרואים רק חלק מהן, מתעורר יצר הסקרנות ומבחינתי זוהי דרמה שהולכת ומתהווה ומסעירה את הנפש. הבתים נראים מסוגרים מבחוץ, אבל בפנים הם נפתחים לטוטאליות של חוץ עם מרחב גדול או בריכה עוצמתית. כשמקלפים את הדפנות, מגלים עוד חצר ועוד קיר כפול-דופן, כשפעם השמש מאירה את החלל כך ופעם אחרת. אלה לא רק ארבעה קירות של בית מודרני, אלא סביבת מגורים שלמה”.
הילה מצידה מסבירה “היצירה שלי מורכבת מהרבה דברים ביחד. כשאני מתכננת, המקום הנתון מקבל את מה שהיכולת האישית שלי מייצרת. אני מקבלת השראה מהמקום, מהסביבה שלו, מהלקוח, מכל המכלול. לפעמים זה משהו בכלל אקראי שהוא זה שיצית בי רעיון. כל פרויקט עבורי הוא חוויה אישית וייחודית. תהליך היצירה של אדריכלות דומה לתהליך שעובר כל יוצר, כמו סופר, מחזאי, משורר או בימאי. אני עושה ערבוב של הקיים ומייצרת מכל זה משהו חדש” והיא מוסיפה “אני מביעה את עצמי בתוך הפרוייקט. אדריכלות עבורי היא מקום להתבטא בו בהרבה מישורים. אדריכלות היא המפגש של כל הדברים שאני אוהבת. בפרוייקטים יש אלמנטים גרפיים, תלת מימדיים, מפוסלים, שעובדים בכל המישורים של האמנות, האדריכלות נתנה לי מקום שאני יכולה להתעסק בכולם. העבודה היא האמנות שלי”.
דני מוסיף ואומר “העניין שלנו בפרויקטי יוקרה, נובע מהאפשרות לבצע ארכיטקטורה מורכבת, שדורשת תקציבים גדולים”, הוא מסביר. לתפיסת העולם שלהם נכנסים חומרים שונים, בדגש על טבעיים כמו עץ, בטון וברזל, כדי להעביר תחושות של חום ונעימות “מאחר שאנחנו רוצים להגיע לרגש, חשובים לנו חומרים מחוספסים ופחות מעובדים. החומר הטבעי משחק לידי עיצוב הפנים וגם אם נעצב בית גדול ולבן, נייצר בו אינטימיות בעזרת חומרים כאלה או בעזרת צמחייה”.
הילה מגדירה את הפרוייקטים שלהם כ”אחרים”, לדבריה “אנחנו פשוט מנסים דברים חדשים ולא מפחדים להעיז. אני רוצה לבלות את החיים, ליהנות, ליצור דברים בעלי תוכן ומשמעות. לא הייתי רוצה להשאיר אחריי שיממון”.
דני מסכם ” אחד התפקידים שלנו כמתכננים הוא ליצור אלמנטים שמשתלבים במרחב ואינם חוטאים לו. בד בד, התב”ע מעגנת ומגדירה מה מותר ומה אסור במרחב, כך שהתוצר הסופי אמור להשתלב בסביבה בהרמוניה יחסית. עם זאת, ברור שמתן חופש פעולה יכול ליצור מידי פעם ‘מוטציות’ וזה גם בסדר. ממש כמו שגוף האדם אינו מושלם וזה ממש בסדר. זה הופך את העולם להרבה יותר מעניין ולהרבה פחות סטנדרטי ושבלוני”.