ביתם החדש של זוג בשנות ה-30 לחייו ושני ילדיהם הצעירים, ממוקם בקצה ההרחבה של קיבוץ גונן וככזה, הוא נהנה מתצפית עוצרת נשימה אל עבר העמק וההרים. בני הזוג, שבחרו לעזוב את המרכז לטובת השקט ואיכות החיים שרק הצפון יכול לספק, פנו למתכנן ינון בן-דוד, ששואב השראה מנופי ילדותו ברמת הגולן – מהטבע הפראי, האבנים העצומות והמפלים הגועשים.

 

 

 

 

 

“המגרש עליו נבנה הבית ממוקם במדרון הרי הגולן שנשפכים לעמק החולה וככזה הוא נהנה גם מתצפית פנורמית אל עבר הרי נפתלי הנגלים למרחוק. נוכח המראות הללו טבעי ומתבקש היה לתכנן מבנה בקווים מינימליסטיים ואורגניות שיחברו בין האגפים והפונקציות לנופים שנצפים מקרוב ומרחוק. הקפדנו לעבוד ולשלב חומרים טבעיים או בעלי מראה טבעי , ופלטת צבעים ניטרלית, שמעצימים את האימפקט במקסימום”, אומר בן-דוד.

 

 

 

 

 

 

 

 

“בכדי שהבית יתחבר בצורה הטובה והטבעית ביותר למדרון, תכננו מבנה מדורג בן שני מפלסים וכך הוא נטמע באופן הרמוני עם הטופוגרפיה הטבעית של ההר. אל המפלס התחתון, בו ממוקמות הפונקציות הציבוריות, מוביל גרם מדרגות שמחבר בין המבנה לדרך הגישה של הישוב. 3 מדרגות בלבד מפרידות בין האזור הציבורי לאגף הפרטי כך שהתחושה שמתקבלת היא של מבנה רציף והמשכי, עם מפתחים גדולים שמכניסים שפע של אוויר ואור טבעי בצורה מדודה ומבוקרת וכמובן את הנוף”.

 

 

 

 

 

בכדי לייצר קשר כמה שיותר אותנטי בין המבנה לתוואי השטח ולאזור, בחרו בעלי הבית לתכנון גינה מינימליסטית עתירה בדשא טבעי- כזו שנטמעת כמעט לגמרי בחורש ובצמחיה הטבעית ונותנת פוקוס של ממש לנופים.
דרך אבני מדרך גדולות מובילה את הבאים משביל הגישה של הישוב לרחבת הכניסה של הבית אותו בחר בן-דוד לחפות בבטון מוחלק ולמקם בחזית הדרומית כך שהיא אינה נגלית ישירות, אלא בשלבים. “אחת הסיבות למיקום הספציפי של מבואת הכניסה היא הרצון לייצר ויטרינה גדולה והמשכית באורך של כ-10 מטרים, מבעדה ניתן לראות את הנוף במלואו ומכל זווית”, מסביר המתכנן. “מעליה יצרנו כחלק אינטגרלי מהמבנה, פרגולה צפה מבטון שחלקה הפנימי חופה בסרגלי עץ אלון טרמי שעברו תהליך עישון באמצעות קיטור, זאת על מנת שיוותרו בשיאם גם בתנאי אקלים קיצוניים”.
“בחיבור שבין הפרגולה הבנויה לעמוד התמך שבחזית הדרומית, הוטמעה קונסטרוקציית פלדה (אלמנט ששב, חוזר ומופיע באזורים שונים של הבית) עבור מחיצת עץ דינמית אותה ניתן להותיר פתוחה ולהנות מהנוף או לחילופין לסגור, בכדי לייצר הצללה בשעות החמות”.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

את קונסטרוקציית הפלדה רואים בבירור גם בפרגולות הנוספות שמקיפות את הבית, סוככות על הפתחים ומקשרות בין הפונקציות והגושים: “כך למשל זו שמעל דלת הכניסה”, אומר בן דוד. “עם פתיחת הדלת, שעשויה מברזל שחור וזכוכית גלית, נגלית ממול פינת האוכל במרכזה שולחן עץ אלון עגול, ומיד אחריה ויטרינה שמובילה למרפסת צפונית ואינטימית המשמשת בעיקר לקפה של בוקר”.
מימין לדלת הכניסה תכנן בן-דוד לבני המשפחה ארון גרדרובה ומעילים מעץ אלון וניכר שהרציונל שהנחה אותו היה ליצור חלל ציבורי כמה שיותר פתוח, כזה שיאפשר אינטראקציה בין בני המשפחה והאורחים. מסיבה זו בחרנו ליצור בין פינת האוכל לסלון מחיצה אוורירית שמהווה מעין הפרדה רעיונית בין הפונקציות וכוללת ספריית ברזל פתוחה לאקססוריז ובהמשך קמין צף. מעל למפלס הציבורי ניתן לראות בבירור את פסי תקרת הבטון החשוף שנוצרו כבר בשלב היציקה, אותם בחרנו במתכוון להפנות לכיוון הוויטרינה הגדולה ולנוף”.

 

 

 

עבור הסלון נבחרה מערכת ישיבה גדולה, עמוקה ונוחה במיוחד ועל רצפת הפרקט בחלל נפרסו שטיחי צמר אתניים שמוסיפים צבע למרחב שעוצב רובו ככולו בצבעוניות טבעית, מינימליסטית ושקטה.
במרכז חלל המטבח, ממש מעל משטח העבודה, תוכנן חלון גדול, ששוטף את האזור כולו באור ומכניס את צבעי הירוק של מדרון ההר הסמוך. קיר גבוהים ובו ארונות מזווה, המקרר והתנורים, עשוי מחזיתות אלון מבוקע, מותיר את המטבח פתוח ונקי. “את משטח העבודה חיפינו בפורמייקת ננו בגוון פחם ואת כיסאות הבר בחרנו בגוון סייג’ (מרווה)”, אומר בן-דוד. “בדומה לפינת האוכל, גם מעל לאי בחרנו לתלות אהילי קש שמשתלבים בקונספט העיצוב הנקי ומוסיפים שכבה נוספת של מראה טבעי”.

 

 

 

 

3 מדרגות רחבות מובילות לאגף הפרטי, ובדומה לרצפת הבית גם הן חופו בפלאנקים של עץ אלון טבעי. בן-דוד יצר עבור המשפחה הצעירה מרחב שעל אף היותו מואר, פתוח ורחב ידיים מצליח לספק עבורם פרטיות מרבית- בין ההורים לילדיהם ובין בני המשפחה לאורחים. “האזור הפרטי אוורירי ומואר אבל בד בבד נותר מאוד אינטימי מכיוון שמהאגף הציבורי כלל לא רואים דלתות, הזרימה בו מאוד נעימה, והחדרים תוכננו בפוזיציה כזו כך שהם אינם חשופים כלל”, הוא מסביר.
במסדרון רחב הידיים שמוביל לחדרי השינה תוכננה שדרת ארונות לאחסון כללי שחזיתותיה נצבעו בתנור בגוון הקיר. מהעבר השני נגלה פתח כניסה מרשים ורחב לפינת המשפחה שעוצבה כמעטפת ניטרלית ודינמית כך שניתן יהיה להתאימה לצרכי המשפחה שישתנו וודאי במהלך השנים. בקצה החלל תוכנן חלון גדול הפונה צפונה ותחתיו ספסל בנוי שמאפשר ישיבה ובהייה בחצר הבית ובנוף.
בהמשך תוכנן מאסטר ההורים שנותר סמוי מהעין הודות לפינת העבודה האינטימית של בני הזוג שחוצצת בין חדר השינה לפרוזדור המפלס: “היא אומנם לא גדולה אך מאוד יעילה מכיוון שבראש ובראשונה היא מייצרת מעבר מאוד נכון למאסטר כך שהוא נסתר מעיני אלה העוברים במסדרון ובנוסף, החלון הגדול שמעל לשולחן העבודה פותח את החלל ומייצר אשליה של מרחב כמעט אינסופי”, אומר בן-דוד.

 

 

 

“חדר השינה תוכנן גם הוא בסכמה אופטימלית ולמרות שהוא אינו גדול הזרימה בו מאוד נכונה, כשציר הארונות מול המיטה מייצר מעין מבואה אינטימית לאזור הרחצה והחלון הגדול שצופה לגינה ממוקם לצד המיטה ולא מעליה כך שאנרגטית התחושה בחלל ממוזגת ונעימה- תורם לכך גם חלון צר ו-ורטיקלי שתוכנן בציר המחבר בין מבואת הארונות לחדר הרחצה, שיחד עם הוויטרינה הגדולה מייצר סירקולציה מעולה של אוויר טבעי”.

 

 

 

 

 

“הסידור בחדר הרחצה גם הוא מאוד נוח, כשכל הפונקציות פרוסות על קיר אחד ובעוד שבזה הנגדי תוכנן חלון אנכי שחודר את המקלחון הזוגי ומכניס הרבה מאוד אור. עבור הרצפה וקיר הכוח שבמקלחון בחרנו באריחי גרניט פורצלן דמוי טרצו אפרפר כשהקירות בהיקף החלל חופו בטיח בגוון ניטרלי ובהיר. חדרי הילדים תוכננו גם הם בקו מינימליסטי וככאלה, הם ישמשו פלטפורמה טובה לשינויים לכשיגדלו”.

 

 

היכן: קיבוץ גונן
עבור: זוג בשנות ה-30 לחייהם להם 2 ילדים קטנים
אדריכלות ועיצוב פנים: ינון בן-דוד
שטח מגרש: כ- 750 מ”ר
שטח הבית: כ-200 מ”ר
צילום: נמרוד לוי