הזוג לי-רן שלומי גדרון ואיתי גדרון, משלבים גם הורות עם עבודה וגם מצליחים לשלב יחד כל אחד את הסטודיו עם המומחיות האישית שלו - לי-רן והסטודיו שלה "מיס לי דיזיין", מביאה פיתוח אסטרטגיה ומיתוג, עיצוב פנים, עיצוב גרפי, עיצוב מוצר ואפילו עיצוב אופנה. איתי מביא את תכנון ועיצוב הפנים לחללים מסחריים וחללי עבודה. ביחד (וגם לחוד) הם מעניקים ללקוח שרות של 360 מעלות.

לי-רן ואיתי גדרון: “הורות היא ערך עליון וההשקעה בילדות שלנו ובחינוך נמצאים בראש סדר העדיפויות שלנו ועדיין, לצד כל זה, לכל אחד מאיתנו ישנה קריירה עשירה וענפה בתחום העיצוב”. צילום: שירן כרמל

 

זוג המעצבים לי-רן שלומי גדרון ואיתי גדרון, הכירו לפני כעשרים שנה בלימודי התואר הראשון, בחוג לעיצוב פנים של המכללה למנהל. במשך שלוש שנים הם היו חברים לספסל הלימודים, שרק עשו ביחד עבודות – ואילו בשנה הרביעית הם הפכו לזוג. בסיום הלימודים, הם השתלבו במשרדי עיצוב פנים, מהמובילים בתחום העיצוב המסחרי לעסקים. בשנת 2010, לאחר כשלוש שנים כמעצבים שכירים – יצאו השניים לעצמאות.
השניים, בתחילת שנות הארבעים שלהם, מצליחים לשלב הורות מסורה עם קריירה עשירה וענפה בתחום העיצוב והכל תוך שיתוף פעולה הדדי וחלוקה נכונה של שעות.
לי-רן שלומי גדרון – בעלת הסטודיו “מיס לי דיזיין” המתמחה בעיצוב רב תחומי לעסקים ומותגים – הכולל עיצוב פנים, פיתוח אסטרטגיה ומיתוג, עיצוב גרפי, עיצוב מוצר ובין היתר גם עיצוב אופנה. לצידה, ואיתה – הסטודיו של איתי גדרון מתמחה בתכנון ועיצוב פנים לחללים מסחריים, רשתות, מסעדות, בתי קפה ובין היתר גם פרויקטים של דירות קונספט מיוחדות, משרדים וחללי עבודה. כל אחד מהם מעורב במידה כזו או אחרת בפרויקטים של השני. כך, שגם בפרויקטים שלכאורה אינם משותפים – תמיד נוצר מערך חשיבה משותף “הלקוח מקבל שניים במחיר של אחד – עוד חוזקה, עוד יכולת ועוד זווית מבט שרק תורמת ומוסיפה לפרויקט עוד ממד של עומק ומחשבה”, הם מסבירים.
בחלק מהפרויקטים שיתוף הפעולה הוא רשמי ומוזמן על-ידי הלקוח ואז יש חלוקת עבודה מאוד ברורה בין השניים. “ההחלטה לשתף פעולה מגיעה לרוב כשיש מספיק נפח עבודה ועניין לשנינו, דבר שקורה בעיקר בפרויקטים הדורשים יכולות רב תחומיות וכוללים תכנון, עיצוב פנים, אסטרטגיה ומיתוג”.
לא כך היה בתחילת דרכם המקצועית, אז כל אחד מהם עבד בגישה קצת שונה. איתי היה מתמקד בראש ובראשונה בפרטים ובנתונים, נאמן לתקציב, ללוח הזמנים ולקווי המתאר שהוגדרו על ידי הלקוח בפרויקט, על מנת לוודא שהפרויקט הינו בר-ביצוע ושהתוצאה תהיה מדויקת.
לי-רן לעומת זאת, תמיד התמקדה ראשית קודם כל בפיתוח בבניית הקונספט וביצירת ובפיתוח החוויה הייחודית של המותג או הפרויקט. אפילו כאשר הפרויקט היה מאתגר מבחינה טכנולוגית, ביצועית או אפילו תקציבית, האינטואיציה המקצועית שלה נטעה בה את הבטחון אמרה לה שהכול בר פתרון. לטעמה, מה שחשוב הוא כל זמן – שמהותו וליבתו של הפרויקט יישארו בעיניהם.
אלא שלאורך הדרך ולאחר כמה וכמה פרויקטים משותפים ומוצלחים – התמזגו להן שתי הגישות וכל אחד מהם השכיל לשלב ממתודת העבודה של האחר, באופן שהופך את שניהם למעצבים ורסטיליים יותר ובעלי ארגז כלים עשיר יותר, ביחד ולחוד.
הם מספרים “כל פרויקט שלנו מתחיל בתהליך של שיח וחשיבה משותפת עם הלקוח. אנחנו מתייחסים לכל נושא בפרטנות, מעלים שאלות מעמיקות תוך חיפוש אחר הבנת הצרכים והרצונות של הלקוח. אנחנו מקדישים זמן רב לניתוח ולהבנת הפרויקט בכל רמה אפשרית ומחפשים להבין את התחושות, המטרות והמוטיבציה להקמת הפרויקט מצידו של הלקוח. הכול מתועד בצורה כתובה ומקבל חשיבות רבה בעינינו”.
בחרנו בשתי עבודות משותפות של השניים, כדי לראות איך פילוסופיית העבודה הזו מתממשת במציאות.

 

צילום: לי-רן שלומי גדרון

 

עיצוב ומיתוג רשת קומפנייא, מבית בליקר בייקרי

“קומפנייא”, רשת מקומית וצומחת של “מסעדות פועלים”, שמזקקת לתוכה את מהותה של המשפחה הישראלית הקלאסית, בתרבות ובאוכל, עם פשטות, קלילות ובלי ליפול למניירות. שואפת להשתלב בנוחות ובטבעיות בשגרת חייו של הלקוח הישראלי.

 

 

 

בתהליך העבודה על רשת “קומפנייא” האתגר המרכזי היה – כיצד ליצר שפה למותג שמחבר בין הקהל לבין האוכל – מתוך ההבנה שקיים פער ביניהם.
הסניפים של קומפנייא ממוקמים לרוב במתחמי הייטק, אזורי עסקים, שכונות מגורים בפריפריה הקרובה ולכן הקהל, אינו הקהל הקלאסי שפוקד בדרך כלל מסעדות פועלים קטנות ועממיות שממוקמות בדרך כלל בשווקים.
קומפנייא הגיעה על מנת לאפשר את החיבור הזה, לאפשר לקהל הזה – של המשפחות הישראליות ממעמד הביניים, של עובדי ההייטק והשכירים – את האוכל הזה, האותנטי, הביתי, ממטבחי הסבתות והאימהות עם טעם של פעם, תוך הקפדה על ניקיון, על טריות, איכות וכמובן נוחות.

 

 

לכל הריצוף והחיפויים של הרשת בחרו המעצבים בחברת “חלמיש קרמיקה”, מתוך קולקציה ייחודית ויפיפייה (הקליקו על התמונה לפרטים)

 

 

הלך הרוח הכללי של חזות העיצוב, הינו שמרני והשראה רבה נלקחה מאדריכלות ישראלית פונקציונלית, כמו בתים של סבתא, עם טאץ’ עדכני וחדשני. לוח החומרים שנבחר לעיצוב הפנים, משלב מראה ישן ובייתי, עם תכנון אלגנטי, קפדני ומעט שמרני, עם נגיעות שובבות של צבע וטקסטורות שהופכות את המקום לשמח וקליל.

 

 

 

את כל הריצוף והחיפויים של הרשת בחרו המעצבים בחברת “חלמיש קרמיקה”, מתוך קולקציה ייחודית ויפיפייה, שהתאימה בדיוק לחזון שלהם ונתנה מענה מדויק – הן בהיבט העיצובי והן בהיבט התקציבי.
עבור הרצפה הם בחרו באריחים בסגנון טראצו עם פתיתים כחולים עדינים ושילבו ריצוף עץ כהה כתוואי לאזורי הישיבה. גם ציפוי הקירות בכל המטבח הפתוח הוא במראה טראצו אפור עם סיומת עדינה של סרגלי פליז בחלק העליון ובפינות.

 

 

 

הריהוט בקומפנייא גם הוא נבחר במראה ישן ומשודרג. כסאות עם גב ראטאן וריפוד קטיפה ירוקה, ושולחנות בסגנון ביתי עם ארבע רגליים מעץ גושני.
התאורה בסניף נעשית באמצעות גרלנדות פשוטות כביכול, היא תוכננה כגריד הנתמך לקורות עץ ומשמש כסוג של “קירוי אור” חם וחגיגי מעל האורחים.
ברשת קומפנייא ניכר יתרון הסטודיו המשותף של בני הזוג גדרון – סטודיו לעיצוב רב תחומי המשלב מיתוג, עיצוב ותכנון פרויקטים, אשר מאפשר זרימה וסימביוזה מושלמת בין האלמנטים השונים המרכיבים את החוויה.

מיתוג, עיצוב פנים ותכנון: לי-רן שלומי גדרון ואיתי גדרון
ריצופים וציפויים: חלמיש קרמיקה
צילום: תמיר רוגובסקי

 

 

צילום מיתוג: יהונתן בר חיים

 

 

 

עיצוב ומיתוג מרכז לספורט אתגרי – מיי-נינג’ה במודיעין

My Ninja הינו מרכז לספורט אתגרי הישגי וחברתי במודיעין. ייחודיותו של המרכז נעוץ בשיטה שפתחו היזמים בתחום האימון לאוכלוסיות מיוחדות, שמטרתה העצמה, חיזוק הביטחון העצמי וטיפוח תחושת המסוגלות לילדים עם מוגבלויות, צרכים מיוחדים ונוער בסיכון וגם לספורטאים וילדים מכל קשת האוכלוסייה.

 

 

“מטרת העל שהצבנו לעצמנו בפרויקט, הייתה לייצר מרחב אימונים שמהווה מרכז חברתי, מקום מפגש ומועדון חברים – לספורטאים, לילדים ולמתאמני הנינג’ה, הטיפוס והפרקור ועוד”, אומרים המעצבים “חשוב היה לנו שהחלל ישדר מקצועיות, מבלי לוותר על החוויה האנושית, וליצור מרחב למפגשים חברתיים”.

 

הרצפה המתפלסת של חברת מגן לי (הקליקו על התמונה לפרטים)

 

הצבעוניות שנבחרה לפרויקט, הביאה אותנו לכדי מחשבה על האיזון המדויק בין צבעוניות התוכן – קרי מתקני הנינג’ה, לבין מיתוג החלל”, ממשיכים המעצבים “לאורך כל הפרויקט הקפדנו לשמור על צבעוניות המותג, כבולטת ומובילה על פני צבעוניות המכשירים ומתקן הפעילות.
היינו צריכים למצוא פתרון לרצפה שתהיה חזקה ועמידה מצד אחד, באופן שתוכל לשאת את הלחצים והפעילות המסיבית שמתרחשת בחלל, ועדיין לשמור על ייחודיות ותחושה של מרחב פתוח, ספורטיבי וחדשני. למרבה המזל – מצאנו בחברת מגנלי מבית גלובל ישראל, את הפתרון המושלם – מערכת ציפוי מתפלסת על בסיס אפוקסי מסוג ‘פיקסל’, עם בסיס אפור עליו פזורים פתיתים כחולים”.

 

 

 

הנגרות נעשתה מעץ ליבנה (בירץ), שמכניס חמימות טבעית ועדינה לחלל וגם חומר גלם חזק ועמיד לפעילות של עסק כמו זה.
כדי לגרות את החושים ולהעשיר את החוויה, תוכננו כל קירות הפנים כמחיצות זכוכית המצופות בפילטר צבעוני מעביר אור, דרכן ניתן לצפות במתרחש בחללי האימון במעומעם. המעצבים המשיכו את השפה בשלטי ההכוונה שתלויים מהתקרה.
התאורה במתחם עוצבה כהד של ההתרחשות בחללי הפעילות. נעשה שימוש בסוגים שונים של פסי לד באורכים וצורות תליה שונות ונוצר קירוי של אור אשר משמש כאלמנט עיצובי מורגש בכל חלל.

מיתוג עיצוב פנים ותכנון: לי-רן שלומי גדרון ואיתי גדרון
רצפה מתפלסת: מגנלי מבית גלובל ישראל
צילום: תמיר רוגובסקי

 

 

 

 

לכל הכתבות בקטגוריית עיצוב פנים
+כתבות מומלצות
תלבושות כלה ביום חתונתן, מרחבי העולם
עיצוב פנים ישראלי
תלבושות כלה ביום חתונתן, מרחבי העולם
                           
האסיינדה בעיצוב מקסיקני עתיק ועכשווי
עיצוב פנים ישראלי
האסיינדה בעיצוב מקסיקני עתיק ועכשווי
  האדריכלים Reyes Ríos + Larraín Arquitectos, שימרו את הנופך ההיסטורי של המבנה, מבלי
האדריכלית שבנתה בתים מבד
עיצוב פנים ישראלי
האדריכלית שבנתה בתים מבד
  העבודות הידועות ביותר שלה, The Live-in-Environment (1971) ו-Wiz Bang Quick City #2 (1972),

כתיבת תגובה

הוספת תגובה חדשה, האימייל לא יוצג באתר*