הנוף המתפתח של מקום העבודה, דורש חשיבה חדשנית: איך לתכנן משרד יותר פרודוקטיבי?  כיצד ניתן ליצור חללים שמתאימים למגוון של עובדים ופעילויות?  מה לגבי הטכנולוגיה המתפתחת של היום ומה צריך להילקח בחשבון לגביה בעת עיצוב מקומות עבודה?
מהפכה שקטה מתרחשת בעולם, טכנולוגיות חדשות מאפשרות לכוח העבודה הזדמנויות לעבוד על מחשב נייד או מחשב בבית, ברכבת או בבית קפה. המשרד העכשווי נראה לכן יותר כמקום לאינטראקציה חברתית, למפגש לקוחות ועמיתים והחלפת רעיונות. המרחב הרשמי התחלף עכשיו לשטח רב תכליתי, קרוב יותר למראה של לובי בית מלון או סלון ביתי. שטח המשרדים הפך כעת ליותר “חברתי”, משותף ופתוח, מותאם בצורה גמישה וממוקדת יותר סביב הפעילויות הנדרשות בחברה.
לצד ומול החדשנות הטכנולוגית והבניינים החכמים, מעצבי פנים המודעים למציאות המתחדשת, משתמשים בטבע כמסגרת ארכיטקטונית, לארוג את הדפוסים וצורות הטבע לתוך הסביבה הבנויה, באמצעות שימוש בטקסטורות, דפוסים, תאורה טבעית וצמחים חיים.
משרדים בכל רחבי העולם, מאמצים את מקומות העבודה והמפגש החדשים והבלתי אמצעיים, כדי למשוך כישרונות צעירים ולהפוך את מרחבי העבודה ליותר סינרגטיים.

 

האבולוציה של המשרד

רומא העתיקה: הרומאים מניחים את היסוד להמצאת המשרד
הצורך באורגניזם המלאכותי הזה שהתגלגל והפך להיות “משרד”, התקיים בצורה כלשהי לאורך ההיסטוריה, כאמצעי של אדם, או גוף של אנשים, לנהל עסקים מנהליים רשמיים.
“המשרד” במשמעות המוכרת לנו כיום, מבוסס על המשרד הרומי הלטיני העתיק, אלא שברומא העתיקה, דווקא לא היה מקום ספציפי או בניין, שהוגדר כמשרד. המונח העתיק, התייחס לפעילות העסקית או הפורמלית, שביצעו אנשים ששהו במבנים כאלה או אחרים. לרומאים היה כישרון ייחודי לשימוש בטכניקות בנייה, שיודעים להעריכן רק ברטרוספקטיבה של זמן, אשר שימשו השראה לארגון וסדר ולהתמודדות עם תהליכים ביורוקרטיים, כפי שהודגם בפנתיאון האדיר והארכאי, ברובע העסקים המודרני של רומא.

המאה ה-18: הופעת המשרד הראשון בהיסטוריה
בעידן הקונגלומרטים הכלכליים שלנו כיום (גוגל, פייסבוק, אמזון), קשה יהיה לנו להבין, שארגונים ענקיים מרובי תפקודים, לא היו קיימים באותו גודל ובמורכבות יחסית, כמו זו של הממשלה הביורוקרטית הרומית, עד למאה ה -18. אז, ארגונים גדולים, כגון הצי המלכותי הבריטי או East India Company, הוקמו בכדי לקדם את האינטרסים של בריטניה בעולם – ובכדי שאפשר יהיה לנהל את המטלות המגוונות להפליא שלהם, היה צריך לבנות להם בסיס פעילות מרכזי. בניין The Old Admiralty (Ripley Building) שנבנה בשנת 1726, היה בניין המשרדים הראשון שנבנה במיוחד ובשנת 1729 נבנה בניין משרדים לחברת East India Company, ברחוב Leadenhall Street בלונדון, שם רוכזו אלפי עובדים בכדי לטפל באינטרסים של החברה הבריטית בהודו.

 

 

 

 

 

המאה ה-20: הופעת גורדי השחקים של המשרדים
אנשי העסקים הבריטיים, הבינו אז את מה שהבינו הפוליטיקאים הרומיים והוא בצורך במרכז ניהול. כך, חברות נוספות בעקבותיהם, החלו להקים משרדים. צמיחתם של המשרדים כמרכזי תעסוקה, יצר גם את הצורך בשטח רצפה והחלו להבנות גורדי שחקים של משרדים, שידעו להכיל כח עבודה גדל וצומח, תוך ניצול ריבוע קבוע של קרקע יקרה.
מגדלים אלה נבנו עם מעטפת קיר המסך השקופה האייקונית, שנועדה לספק אור טבעי ולהפחית את השימוש בתאורה מלאכותית, בחללים הפנימיים.
גורדי השחקים הללו, שאמנם זכו לביקורת לא אוהדת כבר אז בבריטניה, החלו עד מהרה לצוץ גם בארה”ב והפכו לחלק דומיננטי בחזות הערים ניו יורק ושיקגו, במאה ה-20. בניין המשרדים הראשון בארה”ב שנעטף בקיר מסך שקוף, היה , Missouri’s Boley Building, Kansas City שנבנה ב-1909.
גורמים רבים הולידו את המשרדים המודרניים של תחילת המאה ה-20 וכולם קשורים לצורך בהקטנת עלויות לצד יעילות עבודה.
עיצובו של המשרד, יתחיל עכשיו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

העיצוב הראשון למשרד
לפני עבודת המעצב והאדריכל – קודמת כידוע עבודתו מניחת היסודות של המהנדס. את מבנה המשרדים של אותה העת, התווה דווקא, איך לא, מהנדס אמריקאי ולא מעצב, Frederick Taylor, שהיה אובססיבי לגבי סדר ויעילות ואחד הראשונים שעיצב שטחי משרדים. בדומה לרצפת מפעל תעשייתי או פועלי ייצור בבית חרושת, העיצוב של טיילור הציב עובדים במרווחים שווים, לאורך שורות של שולחנות, בתוך חדר אחד פתוח, מלא טלפונים ומכונות כתיבה, ברעש שהיה מחריש אוזניים. המנהלים והבעלים היו במשרדים פרטיים נפרדים ושקטים, בדרך כלל ברמות העליונות של הבניין, כדי לקבוע את סמכותם.

 

 

פרנק לויד רייט חתום על המשרד המעוצב הראשון ב-1904, בבניין The Larkin Administrative Building , עבור יצרנית סבון המסופק במשלוחי דואר. במשרד שרייט הגה ותכנן, שקדו 1,800 עובדים, על משלוח של 5,000 הזמנות סבון ביום, מרוכזים כולם בחלל אחד פתוח (open space) במרכז הבניין.
הבניין היה אטום הרמטית, גם בכדי לבודד אותו מזיהום האוויר שיצרו רכבות בסמוך לו וגם בכדי שיוכל לתפקד כמו מכונה משומנת היטב, כשהעובדים משקיעים את כל מעייניהם בעבודה, ללא שום הסחות דעת, כמו לראות את השמיים בחוץ, למשל.
תשומת לבו הידועה של רייט לפרטים, התבטאה בתכנון רהיטים מערכתיים (“one-size-fits-all”) שגם הם עוצבו כאן לראשונה בהיסטוריה. העמדתם נשמרה בסדר שיטתי ושבלוני של מסדר חיילים פרוסי, עם מחיצות שיפרידו ביניהם וישמרו על התמקדותם של העובדים בעבודתם, לבל חלילה ישוחחו זה עם זה ויבזבזו זמן יקר.
רייט התבקש לשרת את צרכי הלקוחות שלו, אשר ביקשו לייצר יעילות ולשחזר את קו הייצור שרווח במפעלים ובבתי חרושת, שם הייתה זרימה מתמדת של עבודה. החלל הפתוח שעיצב רייט, התבסס על העקרונות ההנדסיים של טיילור ואיפשר למנהלי עבודה להשגיח על זרימת העבודה הבלתי פוסקת, של פועלי הייצור המשרדיים. המנהלים הבכירים, לעומת זאת, היו ספונים בחדרים סגורים ואינטימיים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

משרדים יעילים ומכניים, בתחילת המאה ה-20
מאחר והשגת “יעילות” הייתה המשימה המועדפת על העסקים, הרי ש-30 השנה הראשונות של המאה ה-20, היו עתירות המצאות ופתרונות עיצוביים, ממיטב האדריכלים, שבאו לשפר את היעילות של המשרדים, כפי שהיא נתפסה בפשטות באותה עת.
Mies van der Rohe הגה את רעיון החלונות ההיקפיים בבניין המשרדים, אשר מתחילים מעל גובה ראשם של העובדים וכך, מאפשרים כניסת אור טבעי לבניין, אך יחד עם זאת, מונעים מבעד העובדים להביט החוצה ולא להתמקד בעבודתם. ידוע לנו על רעיונות מרחיקי לכת נוספים של אדריכלים נוספים, אולם ואולי למזלם של העובדים באותה עת, הם לא יצאו אל הפועל, הודות להתרסקותו של הוול סטריט ב-1929 ובלימתה של הכלכלה האמריקאית.

 

 

שנות ה-30: האר דקו ההוליוודי
פרויקט קיר הזכוכית של לה קורבוזייה, למשרדי הממשלה בברזיל של 1936, עשה שימוש רב בזכוכית בעיצוב המשרדים וסיפק דוגמה ל”שקיפות ארגונית של מדינה דמוקרטית מודרנית”, מתיר לעובדים ליהנות מאור טבעי וגם יכולת לחזות בנוף שעטף את כוורת המשרדים שלהם.
האר דקו הגנדרני שרווח בשנות ה-30, הביא למבנים חדשים ומסוגננים וכך גם במשרדים, אשר שמרו אמנם על התכנית ההנדסית של טיילור, עדיין לא היה בהם קשר עם העולם החיצון ובמקרים מסוימים אפילו לא חלונות – אך העיצוב בסגנון בית החרושת, התחלף באדריכלות אר דקו מסוגננת, בכדי להביא תחושה של מודרניות למקום העבודה.
שנות השלושים הולידו משרדים מושקעים עיצובית יותר מאשר בעבר, מאחר וחברות גדולות התעניינו בשני דברים עיקריים: משרדים שאפשרו תהליך עבודה זול יותר, בפחות זמן – אך בנוסף, גם במשרדים שהציגו את תדמיתם התאגידית. זו הייתה סטייה משמעותית מהעקרונות הנוקשים שרווחו אז, שהכתיבו ניצול רצפה מקסימלי וזול, המקדש לייצור בלבד, כמעט ללא סנטימנטים לעובדים. חללי המשרדים נעשו חמים ועשירים יותר, גם בכדי לשדר ערכים ללקוחות וגם לפצות את העובדים על חוסר האינטראקציה עם העולם החיצון.
פרנק לויד רייט, פורץ דרך כהרגלו, יצר את משרדי Johnson Wax Building ב- Wisconsin, ב-1939. 250 עובדים פעלו כאן מתוך חלל גדול אחד, ללא מפקחים או מנהלי עבודה או מכונות, שכל אלה שוכנו באזורים נפרדים. במקומם, נהנו העובדים מתאורה בהירה, צבעוניות מרגיעה ומבידוד מרעשים, שהושג על ידי ציפוי התקרות והרצפות בשטיחי שעם. המודל העיצובי הזה הוגדר כהצלחה, מאחר והעובדים השקיעו יותר מזמנם, זמן הפנאי לצד זמן עבודה, בתוך הבניין, כתוצאה ישירה מעיצובו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שנות ה-50: התכנית הפתוחה של העידן הסוציאל דמוקרטי
שחר שנת 1950, הביא איתו ארכיטקטורה קלינית חכמה של התנועה המודרנית, עם שימוש נרחב במיזוג אוויר מתקדם ותאורת ניאון. בגורדי השחקים החדשים, היה צורך קטן מאוד באור טבעי ובאוורור דרך חלונות פתוחים. המשרד הארגוני היה אוטונומי לחלוטין מהעולם החיצון.
אך גם זה החל להשתנות כבר בסוף אותו עשור, כשאדריכלים התבקשו לעצב את הארגון המרחבי של המשרד, בקנה אחד עם הצרכים של עובדים והחלו ליצור תכניות פתוחות, עם רהיטים המפוזרים במרחבים גדולים, חסרי מבנה, עם סביבות שונות ומגוונות, תוך שימת לב לתפקידם של העובדים המאכלסים אותן. לדוגמה, עובדים בתחום הקריאייטיב (כגון פרסום או מדיה) יכולים להיות מקובצים באופן חופשי, במקום שבו הם יכולים בקלות לקיים אינטראקציה בתדירות גבוהה יותר.
הקונספט החדש – The Open-Plan Office, נוצר על ידי האחים שנל מגרמניה, שכינו אותו Bürolandschaft (“נוף המשרד”(. הוא נועד לסלק היררכיות ולשפר את התקשורת בין העובדים; שולחנות קובצו יחד עם שרכים גדולים ומחיצות, לייצר קצת פרטיות.
“הנוף המשרדי” התאים עצמו לרוח התקופה של אחרי מלחמת העולם השנייה, שיצרה גישה ניהולית שוויונית, על בסיס עקרונות סוציו-דמוקרטיים פרוגרסיביים ועודדה את צוות העובדים ברמות מרובות, לשבת ולעבוד יחד, במאמץ לשפר את שיתוף הפעולה והתקשורת במשרד וגם לחרוג מהאופי המכני המדכא של העבודה.
מתוך העקרונות הסוציאל-דמוקרטיים הללו, יצר הרמן מילר, סדרה של שולחנות, סביבות עבודה וריהוט מודולרי אחר, שנתפרו לאפשר חופש תנועה וגמישות, לעבוד בכל מצב המתאים לכל עבודה. העקרונות האירופיים המודרניסטיים שאחרי המלחמה, אחראים גם על פלאים אדריכליים, כגון בניין הסיגרם של מיס ואן דר רוהה, או מוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית של מרסל ברויאר.

 

 

 

 

 

שנות ה-60: המשרד הוא הבית השני של משפחת העובדים
זרם הנשים, שהחלו לאכלס מקומות עבודה לאחר מלחמת העולם השנייה, הוביל לשינוי הדינמיקה של המשרד. ב-1968, פרסם ה”אובזרוור” מאמר שכותרתו “האם תתן לבתך לעבוד במשרד פתוח?”.
הערך הרב שהוענק למזכירות טובות בשנות ה-60, איפשר למזכירות הטובות האלה, לדרוש “לוח צניעות” – דיקט שכיסה את כל חזית השולחן ואת רגליה של המזכירה. כמובן, לאפשר לנשים ללבוש מכנסיים במשרד, כפתרון פשוט הרבה יותר, היה חסר תקדים יחסית במשרדים עד אמצע 1970.
באותה עת גם נוצרה ההכרה ברווחתם ושביעות רצונם של העובדים, כמשפיע הכרחי על היעילות. תפיסת המרחב השיתופי התפתחה עוד יותר, מעצבים ביקשו ליצור חזות “משפחתית” ועובדים הורשו להביא חפצים אישיים שלהם למקום העבודה, לרבות את בני המשפחה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שנות ה-90: המשרד הוירטואלי
למהפכת האינטרנט, האתרים והרשתות החברתיות, בשנות ה-90, הייתה השפעה מהפכנית על עיצוב המשרד. טכנולוגיה חדשה, אינטרנט, מחשבים נישאים וטלפונים סלולריים, יכולים להעתיק משרדים טיפוסיים ועובדים ולתת להם לתפקד מהבית, מבית הקפה או תוך נסיעה בתחבורה ציבורית. המיתון הכלכלי בתחילת שנות התשעים, בשילוב עם התחרות הגוברת בשווקים הגלובליים, גרמו לכך שמנכ”לים ומנהלים לא יכלו להתעלם מהחיסכון בעלויות הנובע מהעבודה מרחוק וממיקור חיצוני (אאוטסורסינג), בעזרת התקשורת המתקדמת. הגידול במחירי הקרקעות באזורים הבנויים גדל והלך, חברות רב לאומיות נעו ממרכזי ערים, לפארקים תעשייתיים ולמרחבי קרקע נגישים רק בתחנות רכבת ובכבישים מהירים.
לדוגמה, משרדי British Telecom ב- Stockley Park ליד שדה התעופה Heathrow, שעיצוב הפנים שלהם נעשה על ידי משרד DEGW בשנת 1996. התוכנית לא-טריטוריאלית, העסיקה את 3,000 העובדים של החברה, ב-1,300 עמדות עבודה בלבד. לעומת זאת, החברה עודדה את העובדים לעבוד מהבית או עם לקוחות, עד 3 ימים בשבוע ולהגיע רק ליומיים במשרד. העובדים השתמשו בשולחנות עבודה שונים בכל יום – כל זה איפשר לחברה לחסוך שטח, למכור נכסים שנזקקה להם בעבר לצרכיה באזורי העיר הפנימיים ולקדם סביבת עבודה גמישה יותר, תוך חסכון כספי משמעותי. עיצוב המשרדים נעשה כעת במטרה לשנות את תרבות העבודה של הארגון לחלוטין. חברות דוט קום בסוף 1990 אימצו משרדים קטנים יותר, מוזרים, צבעוניים יותר, אשר התאימו לתדמית החדשה והמתקדמת שלהם. כל זה המשיך עד לעיצוב המשרדים של היום: תכניות “דה-טריטוריאליות”, שבהן הגבולות בין אנשים וחללים, כמו גם בין עבודה למשחק, מטושטשים. ניגוד חריף למבוך התאים המאפירים, של העבר;
ההתפתחות הטכנולוגית הפחיתה את הצורך של העובדים להיות קשורים לשולחנותיהם. Menlo Park של גוגל (שתמיד מעוררת השראה בתחום זה), בקליפורניה, משקף סגנון עבודה מהפכני לחלוטין במאה ה -21, כמו אצל שאר החברות בעמק הסיליקון, כמו אפל, אינטל, מיקרוסופט Tesla; יאהו !, ו- eBay; ועד לחברות הסטארט-אפ הדיגיטליות הקטנות ביותר – כל החברות הללו אימצו סגנונות משרדיים קלילים יותר, שנועדו לעודד סביבות עבודה מותאמות אישית, משוחררות ונוחות גם לשעות ארוכות של עבודה לתוך הלילה, של תכנות, ניתוח נתונים או עיצוב גרפי. “קוד הלבוש”, אם היה כזה, הפך להיות הרבה יותר רגוע מאשר “חליפות ועניבות” קונבנציונליות של המאה הקודמת.
עיצוב המשרד הפך למעורר השראה, עם שפע של אפשרויות עבודה חלופיות, חללים ממוקדים וחדרים שקטים. לניטרול תופעות של עייפות בעבודה ופרודוקטיביות מופחתת, יש גם מרחבים חברתיים, כמו בית הקפה לארוחת צהריים וחדר משחקים;
עליית מחירי הנכסים ודמי השכירות של משרדים, בעיקר בערי הבירה, הובילו לדרכי שימוש יעילות יותר של החלל – כמו חללי עבודה שיתופיים.
לצד היתרונות, מתקיימת גם ביקורת ותלונות על חסרונותיה של תפיסת מרחב העבודה הנוכחית: רעשים מסיחי דעת, חוסר פרטיות, העדר מרחב טריטוריאלי שקט, כמו משרד אישי למשל, שפירושם ביטול הצורך לתזמן פגישה וכך עובדים מוצאים עצמם מופרעים תדירות על ידי עמיתיהם.

 

 

 

המאה ה-21: הבדידות וחווית המשתמש
“הווירטואוזיות שלנו כמעצבים, מתבטאת ביצירת חוויה”, אומרת אדריכלית ורד גינדי, שמשרדה מתמחה בעיצוב משרדים “ראשית, כזו שמחסירים פעימה כשנכנסים לחלל שעיצבנו, שנעים להיות בו. הרבה מלקוחותינו, חברות היי טק, מתמקדות בגיוס טלנטים, אשר מגיעים לראיונות עבודה במיטב החברות ואחד הפרמטרים הקריטיים שלהם בבחירת מקום העבודה, זה איך הוא מעוצב.
שנית ובעיקר, במקומות שלנו נוצרת חוויה של ‘ביחד’. כי מה שאנחנו באמת מנסים לייצר, זה חווית משתמש. יש מודעות רבה לבדידות שנוצרה כיום לדור ה-Y, בין היתר בעטיה של הטכנולוגיה, המאפשרת להם כיום לעבוד מכל מקום, כל המידע שלהם אגור במסכים נישאים ובענן, כך שהם לא צריכים לבוא לשום חלל פיזי, על מנת לבצע עבודה. זה הולך ומתגבר יותר ויותר עם הוירטואל ריאליטי. אתה יכול להישאר ב’קונכייה’ שלך, בבית שלך או בחוף הים ולבצע עבודה, באמצעות שיחות הווידאו והסקייפ וכל הטכנולוגיות האלה שאנחנו משתמשים בהן בכדי לדבר עם כל העולם, המייתרות את הצורך להיפגש. אפשר להעלות מהענן את החומר שנדרש ולהסתכל ולדון בו באינטראקציה“.
“אז למה בכל זאת צריך לבוא לחלל פיזי?”, ממשיכה להסביר אדריכלית ורד גינדי “כאן אנחנו באים באמצעות עיצוב החלל, לענות על בעיה – הבדידות. אנשים זקוקים לאינטראקציה, אנחנו יצורים חברתיים וזקוקים להתחכך. אנחנו באים למשרד לא רק בכדי לעבוד. העובדים הם למעשה הלקוחות שלנו. הם הכח היצרני, משתמשי הקצה. הם אלה שאותם אני רוצה לרצות“.
“עובדים נמדדים כיום על פי תפוקה ולא על פי כמות שעות עבודה. השאלה הראשונה שאנחנו שואלים, בבואנו לתכנן משרד, היא מה הגיל הממוצע של העובדים בו. זה המפתח לכל. מחקרים מראים, שלעובדים בגילאי 35-45, יהיה קשה להתרכז ולהיות תפוקתיים, בסביבת עבודה שהיא לגמרי פתוחה. היא תהיה מצוינת עם זאת, לעובדים בגילאי 25- עד 35, אשר יתפקדו טוב יותר בצוותא. הם רגילים לזה ולא רק שרעש לא מפריע להם, הם רוצים לשמוע מוסיקה בזמן העבודה. בעקרון, אנחנו מנסים לייצר טיפולוגיות שונות של חללי העבודה, על איזשהו ספקטרום ומתכננים גם אופציות לעובדים שרוצים לעבוד יותר בשקט וסביבה פתוחה מפריעה להם“.
“המעסיק מבקש מאתנו כמעצבים, ליצור חוויה בחלל העבודה שלו. יש חברות שמעסיקות 200 ועד 1,500 עובדים והן התלוננו בפני, שמפריע להם שהעובדים לא מכירים זה את זה. אם הם יפגשו במקרה ברחוב, הם לא יצליחו לזהות שהם עובדים באותה חברה. עבורי זה מפתח בכדי לייצר את חווית הקמפוס, ליצור הרבה נקודות התחככות ומפגש, על חשבון אזורי עבודה פרטיים. אזור העבודה הפרטי שלך באופן ספייס יותר מצומצם, כי אינך צריך הרבה שטח בשביל לעבוד, אתה יכול להסתפק בלפטופ שלך. אבל 50% משטח חללי המשרד, מיועד להתחככות בין העובדים. זה נעשה בכמה צורות, זה יכול להיות חללי הדרכה, חדר ישיבות, חדר אוכל, שזה מאד חשוב איזו קפיטריה או בר מוצאים במשרד, או חדרי יוגה ואפילו נגינת מוסיקה. זהו ‘החלל הלבן’. הרי יש בפרוגרמה חדרים – חדר מנכ”ל, חדר ישיבות וכדומה, אבל מה שבאמת ‘עושה’ את הפרויקט וזה הסוד שלנו כמעצבים – זה ‘החלל הלבן’, האנטי ספייס, הוא אשר תורם לבניית הזהות של המקום“.
“הבדידות של העובד, מנקודת ראותו של המעסיק, היא גם כן דילמה. איך יתארגנו משרדים בעוד 20 שנה, כשהעולם הולך לכיוון של אאוטסורסינג, בעיקר העולם הטכנולוגי. בניין המשרדים של מייקרוסופט יכול אז בעצם להיות ריק, העובדים שלהם הרי יוכלו לעבוד מכל מקום. כאן התשובה היא, שהם לא אמורים לבוא למשרד רק בשביל להפר את הבדידות שלהם, אלא בכדי לעשות knowledge sharing. לחלוק את ה-dna של התרבות הארגונית של החברה שלהם”. אדריכלית ורד גינדי
“המציאות וגם בתחום זה, הרי משתנה כל הזמן וכולנו צריכים לדעת להתאים עצמנו אליה, בכדי להיות רלוונטיים. אדריכלים אומרים שהם בונים בניינים לעשרות השנים הבאות. אני אומרת שאני בונה ל-10 השנים הבאות, במקרה הטוב. שוק העבודה יעשה בעתיד באאוטסורסינג. קמות כבר כיום חברות שמתמחות בידע, שהולך ונעשה מפורט ומדויק יותר. חברות כמו מייקרוסופט, ירכשו מהן את הידע. קשה לנבא, אבל אנחנו מנסים לתכנן את הפרויקטים כך שיתנו מענה גם בעוד 10 שנים. למשל, בשיטה מודולארית, חלל שיודע להיות גם חלל עבודה וגם חדר ישיבות. אנחנו בונים סיסטמה, שכונות כמו בתכנון עירוני – שדרות קבועות ובניינים שיכולים לקבל סוגים שונים של פרוגרמות. אם החברה תרצה בעתיד לשנות ייעוד, היא תישאר במרקם ‘הרחובות’, אבל תשנה את החללים הצמודים להם. האזורים הציבוריים קבועים, אבל השכונות משתנות. למשל, אם העובדים לא יצטרכו לבוא כלל לחברה בכדי לעבוד, אלא יגיעו רק בכדי להיפגש, אז החללים יהפכו לחדרי ישיבות. אנו מתכננים את תשתיות המשרד, שיהיו כמה שיותר מדולאריות, אובייקטים זזים, מתקפלים“.

 

 

 

 

 

המגמות בעיצוב המשרד העכשווי / אדריכלית ורד גינדי
ערכים // עיצוב משדר את חזון החברה

 

 

 

 

 

עיצוב משרדי חברה, חייב להיות תואם, משקף וכזה שמשדר את זהותה, חזונה, ה-d.n.a העסקי שלה, תחום עיסוקה ובעיקר, את הערכים שלה.
דור ה-Y שלנו הוא דור תזזיתי, המחליף מקומות עבודה בתדירות גבוהה. ההזדהות שלו עם ערכי החברה בה הוא עובד, גורמת לו להישאר במקום עבודה. עובד המזדהה, אוהב ומעריך את פעילות החברה בה הוא עובד, לא ירצה לנטוש אותה לטובת חברה אחרת.
מדובר לכן בערכים עמוקים, אשר לא מתבטאים רק בסיסמה הכתובה על הקיר או בקליפה חזותית של מאפיינים גרפיים סתמיים מתחום עיסוק החברה  – אלא ערכים עמוקים, המקופלים בחזונה של החברה, כמו שקיפות, שיתופיות, חוסר היררכיה, צניעות.
כך למשל, באמצעות עיצוב משרדי SodaStream, מעבר למסר המידי והפשטני של חברה שמוכרת משקה טעים וטרנדי – שידרו המעצבים של סטודיו גינדי, חזות של חברה ” ירוקה”, המציעה פתרון המאפשר לכל אחד ואחת לשמור טוב יותר על הסביבה, באמצעות הקטנת צריכת בקבוקי הפלסטיק הלא מתכלים ומצמצמים את נפח הפסולת. “אם החלפנו את השלט של משרד, בשלט של חברה אחרת והעיצוב של המשרד הקודם עדיין מתאים לחברה החדשה, אז נכשלנו. עיצוב משרד חייב להיות שונה ואישי לכל חברה”, אומרת אדריכלית גינדי.

 

יצירתיות // עיצוב יצירתי מעורר ומגדיל תפוקה

 

 

 

 

 

 

לעומת בית פרטי, שעיצובו צריך לייצר רוגע ומנוחה, מקום העבודה מבקש בעיצובו לייצר עובדים תפוקתיים, יעילים ואנרגטיים. על העיצוב להיות ממריץ ומעורר חשיבה יצירתית ולהגדיל תפוקה.
קיימים מספר אלמנטים התורמים לשגשוג תהליך היצירה אצל העובדים, כשעיצוב הסביבה הוא אחד הגורמים המכריעים: חללי עבודה פתוחים למפגשים של יצירה בצוות, פלטפורמות לביטוי עצמי ושיתוף, כמו לוחות מחיקים או משחקים, חללים אווריריים, תקרות גבוהות, סביבה מוארת וצבעונית שמשדרת כיף ואנרגיות גבוהות, אלמנטים שמעניקים השראה כמו ספרייה או אזורי משחק.
בכדי להמריץ את סיעור המוחות, סביבת העבודה מעוצבת כיום בצורה יצירתית ושיתופית. היצירתיות הזו מתבטאת לרוב בבחירת החומרים, הצבעים והחיבור ביניהם. סטודיו גינדי עושה שימוש בחומריות מפתיעה (WOW makers), בחלל עשיר בחומרים מגוונים, שמטרתם להתסיס ולעורר את החשיבה, להעניק השראה ולהוציא מהעובדים את המיטב. ישנם אף אזורים מיוחדים במשרדים, המייצרים אינטראקטיביות, שם העובדים יוצרים דברים שונים ומוצאים הזדמנות לבטא את עצמם.
עם זאת, בכדי שהעיצוב הגדוש לא יעייף את המוח  – מייצרים אזורי עבודה המצריכים ריכוז, נקיים מצבע, שקטים וסטריליים ואילו באזורים הציבוריים והשיתופיים, כמו חדרי ישיבות וקפיטריה, שם מכניסים יותר חומר וצבע.

 

טכנולוגיה // גמישות והתאמת צרכים בסיוע טכנולוגיה חכמה

 

 

 

 

 

 

אנו נמצאים בתחילתה של מגמה, המצביעה על כך, שבעשר השנים הקרובות, חברות יעסיקו פחות עובדים ויצרכו יותר ויותר שירותי אאוטסורסינג. מאחר ורוב המשרדים כיום, שוכרים משרדים לעשר שנים (5+5), הם חייבים לכן להיות ערוכים למציאות משתנה זו.
המבנה המרחבי של המשרדים מתמקד כיום בגמישות ובחופש. הודות להתפתחות הטכנולוגית -המחשבים הניידים, הדפסות אלחוטיות, שיחות ועידה וכדומה, עמדות העבודה מעוצבות בצורה הכי גמישה שניתן, בכדי שיהיה אפשר לשתף תחנות עבודה עם מספר משתמשים והן תהיינה נגישות לכלל העובדים.
המערכות המרהטות את המשרד, אף הן בעלות אופי קולקטיבי, מודולארי ודינאמי ויוצרות אינטראקציות שונות בחלל וויתור על עמדת העבודה האישית, שהייתה מוכרת לנו עד כה.
המעצבים מתכננים מודולים של חללים, היכולים לשמש למגוון יעודים, למשל, חדרי עבודה המסוגלים להתפנות ולשמש לקיום ישיבות עם קהל עובדים. התכנון אינו מקובע כמו זה המיועד לעובדים קבועים המאיישים אותו במאה אחוז של הזמן, אלא כל עובד יכול לבחור בכל עת במיקום אחר על פני שולחנות ועמדות העבודה ולתפקד בו עם הלפטופ שלו. אין לכל עובד ריבוע שטח לעבודה, עם פרסונליזציה אישית, כמו קישוט עמדת העבודה בתמונות הילדים, שכיום נשמרות כבר באייפון.
הטכנולוגיה מסייעת ביצירת הגמישות הזו וכך למשל, עמדות העבודה ניתנות להכוונה חכמה בהתאמה אישית לכל עובד. גם המבנים יהיו חכמים יותר ומצוידים ב”אינטרנט של הדברים”, כמו זיהוי פנים כדרך לרישום ובקרה של אנשים בזרימת קהל, דלת חכמה שתיפתח רק אחרי זיהוי הפנים של העובד, ויסות והתאמה ממוחשבים של הטמפרטורה הרצויה לעובדים בחללים השונים וכדומה.

 

בין האינטימי לשיתופי // חדרי עבודה פרטיים או שכונות קבוצתיות פתוחות

 

 

 

 

 

 

בין רצונם של עובדים לעמדות עבודה סגורות ואינטימיות, שיאפשרו להם להתרכז ולבין המנהלים שרוצים שכולם יראו את כולם וישתפו ידע ומידע זה עם זה – מתקיים קונפליקט תמידי, שאין לו פתרון אחד מוחלט.
הפתרונות בדרך כלל משתנים בהתאם לעיסוק של החברה והעובדים (למשל, מכירות או הנהלת חשבונות). הגבולות בין הפרטי והציבורי במשרדים לרוב מטושטשים והעובדים נעים ביניהם. אחד הפתרונות הוא יצירת “שכונות”, חללי עבודה מצומצמים ואינטימיים לקבוצות קטנות של 10-12 עובדים, קבוצות עבודה שעובדות יחד.
החברות ככלל, מעודדת כיום אינטראקציה בינאישית בין העובדים, בכדי לייצר שיתוף רעיונות וסיעור מוחות בין צוותים ומחלקות. הן מבקשות מרחבים המעודדים אינטראקציה פורמלית ובלתי פורמלית. במקביל, מתקיים גם טשטוש בהיררכיה המקצועית. מנהלים אינם ספונים בחדרים מעוררי יראה ונפרדים משאר העובדים, אלא מתקיימת ישיבה משותפת של ההנהלה והעובדים באופן ספייס, המשלב חציצה באמצעות מחיצות אקוסטיות ניידות, שקופות למחצה, המייצרות מצד אחד נגישות ושקיפות ומצד שני, מעניקות את הפרטיות המבוקשת.

 

טרנדים // מגמות בעיצוב תרבות עבודה

 

 

 

 

 

 

בעידן האינטנסיבי ובעיקר בתעשיית ההיי-טק, עובדים שוהים שעות ארוכות במשרד ולכן התפתח הקונספט העיצובי שבא להעניק תחושה ביתית, להעניק לחלל את הרכות והנינוחות של סביבות מגורים, באמצעות שימוש בחומרים חמים או למשל ממוחזרים. אנחנו זוכרים גם את הטרנד שהובילה google, שבמשרדים הוקצו מרחבים למשחק, משולחנות פינג פונג ועד למגלשות.
המגמה כיום מעידה על טשטוש גבולות של המושג “משרד” עם חללים בעלי יעודים שונים, שימוש באלמנטים המוכרים מעולם בתי המלון או בתי הקפה ושילובם בעיצוב סביבת העבודה. הכל בכדי לייצר חזות מסבירת פנים, מזמינה ומהנה.

 

טבעי זה בריא // בנייה ירוקה וחשיבה בת קיימא

 

 

 

 

 

 

על פי תיאוריות מדעיות, מאחר וחיינו בעבר בטבע, הרי שאנחנו לא בנויים לחיות בבניינים, השפעתם עלינו שלילית ומתבטאת אצלנו בעייפות ובחולי. המעצבים נדרשו לכן, ליצור עיצוב בעל השפעה חיובית, תמיכה בבריאות האדם ובריאות הסביבה ורווחה – כך בין היתר, לגרום לכך שחללי הבניין ישפיעו עלינו להיות אנרגטיים, להזרים לנו אוויר טוב וצח יותר, שהחומרים שהסביבה שלנו בנויה מהם לא ידיפו רעילים, שתאורה מלאכותית תהא זהה בגוון שלה לזו של האור הטבעי שבחוץ, שאור השמש ישתקף במשרד ונהיה מודעים כל הזמן לשעת היום, שנהיה מוקפים בצמחייה טבעית, שניראה נוף מבעד לחלונות המשרד.
בולטת במיוחד בתחום זה המגמה להביא את הטבע למבנים והעיצוב ה- Biophilic – פילוסופיה הדוגלת בשימוש באלמנטים טבעיים על מנת לשפר את המורל של העובד ואת תפוקתו.