הדימויים הדרמטיים שלו, מעצבים את הפנים כולו, עם עצמות שדרת שלד, המשמשות לצלעות תקרה מקומרת בטירה עתיקה; החלל הוא משהו בין חורבן עתידני ומערה נסתרת פרהיסטורית.
גייגר חרג מבד הציור שלו והאמנות שלו שימשה את דבי הארי, את עטיפת אלבומם של אמרסון, לייק ופאלמר ואת הדימויים בסרט “חולית” של דייויד לינץ’ – במאי אפל ומצמרר בעצמו. גייגר בעצם למד אדריכלות ועיצוב תעשייתי, כך שטוב שאת החיזיונות המחרידים שלו, הוא ביטא לא בהם, אלא באמנות.