הקימורים הרכים, חלונות הגג המשופעים וקנוקנות הפלדה המפותלות, מסמלים את הבית/סטודיו של Victor Horta בבריסל, כמו שהם מסמלים את האר נובו. ועכשיו, כשזהו מוזיאון, מבקרים יכולים לרדת במורד המדרגות המתפתל ולגלות את עבודתו של אחד האדריכלים הגדולים בבלגיה.

 

הורטה הוא חלק מהקאנון של התרבות הבלגית – הוא הגאודי והמקינטוש שלהם, כולם נציגי האר נובו בארצם, תנועה שהייתה קצרת מועד, אבל השאירה לנו כמה מבנים ועיצובי פנים יוצאי דופן.
ב-1898, הורטה החל לבנות לשפחתו בית ולעצמו סטודיו, בסגנון אר נובו. הוא היה אז בשיא הקריירה שלו, לאחר שתכנן שניים מהפרויקטים המצליחים ביותר שלו: בית טאסל, שסיים חמש שנים קודם לכן, והוטל סולביי. מכיוון שבנייתו של האחרון עדיין הייתה בעיצומה, הפנה האדריכל את תשומת לבו לביתו שלו, וקנה זוג מגרשים צמודים ברחוב Rue Américaine בפאתי בריסל.
החזיתות שמגדירות את הבית העירוני והסטודיו, מרמזות שהבניינים נפרדים, אבל הם למעשה מקושרים בקומות הקרקע ובקומה הראשונה. בהשוואה לחללים המעוטרים והמפוארים שבתוכם, החזיתות הללו מרגישות מאופקות.

 

 

 

בפנים הבית הוא חגיגה של אורח החיים הבורגני המודרני בתחילת המאה. סגנון האר נובו היה דרך עבור הפרוגרסיביים של התקופה להציג את המודרניות שלהם. חממות ציבוריות גדולות הבנויות מפלדה וזכוכית, הפגינו חדשנות והסגנון יצר קשר בין הטבע לקידמה האנושית. בנוסף להיותם הישג הנדסי, מבני הפלדה הדקים האופייניים דמויי קנוקנות התריסו גם מול התוכנית הנוקשה של הבית הבורגני הקלאסי.
הורטה העמיד במרכז ביתו גרם מדרגות מרכזי משוכלל ומעליו צוהר מעוקל גדול, שהכניס אור למרכז הבית. ברחבי החדרים מוצגים בגאווה חידושים טכניים שונים, כמו רדיאטור אנכי תעשייתי, אורות הבוקעים מגבעולי ברזל יצוק שלהם, מביטים לעבר אור השמש המגיע דרך גג הזכוכית הגלי.
הורטה האמין שהפונקציונלי והדקורטיבי לא חייבים להיות נפרדים, הוא איחד אותם כדי להציג את מלוא היכולות והיופי של חומרים תעשייתיים. אחד החללים הרדיקליים ביותר הוא חדר האוכל בקומה הראשונה, שכולו טריקים טכניים ומצופה כולו בלבנים מזוגגות בצבע שמנת. זה היה די הלם עבור המבקרים: חדר אוכל רשמי מכוסה בחומר המשמש לתחנות רכבת. בשנת 1906 הוסיף הורטה הרחבה לחלק האחורי של הבית – דירה לבתו סימון בקומה השנייה, עם גינת חורף.

 

 

 

 

 

ב-1919, כאשר חזר הורטה משהות בארצות הברית, הוא מכר את הבית לשני בעלים שונים. הסגנון שלו השתנה והבית לא היה כרטיס הביקור שלו כמו שהיה פעם. העירייה קנתה אותו בשנות ה-60. לאחר שיפוץ נרחב, בשנת 1969 הוא נפתח כמוזיאון, המנוהל כיום על ידי אפוטרופוס קפדני וממשיך לחיות הודות לשיתופי פעולה עם אמנים צעירים.
אנקדוטה מעניינת, נוגעת לאחוזה הכפרית של האדריכל הורטה, שעוצבה על ידי בשנת 1913 והייתה בבעלותו של הצ'לן הישראלי מישה מאיסקי. האחוזה ששטחה 6 דונם נמצאת בפרבר לה-הולפה של בריסל והבעלים הוציא אותה לשוק תמורת 5.04 מיליון דולר.

Photography by
. Luc et Laurent Viatour. Alastair Carey-Cox; Bridgeman Images.  Alixe Lay

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לכל הכתבות בקטגוריית אדריכלות
+כתבות מומלצות
בית מלא הפתעות, בנופי הטבע של סרדיניה
תרבות
בית מלא הפתעות, בנופי הטבע של סרדיניה
  חוף Costa Smeralda הוא אתר נופש מיתולוגי בצפון סרדיניה, איטליה. האדריכלית הפריזאית Stefania
גשרים סולארים יטעינו רכבים חשמליים, במינכן
תרבות
גשרים סולארים יטעינו רכבים חשמליים, במינכן
  בערים הגדולות יש מספר רב של גשרים העוברים מעל עורקי תנועה סואנים. לעתים
גלקסיה של פנטסיה: הקניון הזה הוא יצירת אמנות
תרבות
גלקסיה של פנטסיה: הקניון הזה הוא יצירת אמנות
  בניית המרכז המסחרי ארכה 10 שנים (2009-2019). יוצרי הפרויקט, קבוצת האדריכלים K11, תכננו

כתיבת תגובה

הוספת תגובה חדשה, האימייל לא יוצג באתר*


The reCAPTCHA verification period has expired. Please reload the page.