איך הפכה עבודה עוצרת נשימה ושוברת כללים בהיסטוריה אדריכלית, לבית הקיץ של משפחה אחת? בסוף שנות ה-60, זוג ניו יורקרים קוסמופוליטיים, אספני אמנות, נפשו בקוט ד’אזור. כך ורק מתוך גחמה, הם החליטו לצאת לאתר נכסים בכפר קסטלרס, היושב גבוה על גבעה בין גראס לקאן. כל בתי המגורים בקהילה האקסקלוסיבית הזו תוכננו על ידי Jacques Couëlle, אשר פיסל בתים בהרמוניה עם הסביבה המפתה שלהם.

בין כל הבתים הטיפוסיים בסגנון פרובנס שם באזור, בלטו “Les Troglodytes”, אוסף של חמישה בתים שפיסל Couëlle. במקור היו לו תכניות ל-50 בתים, אבל העיצוב שלהם התגלה כנועז מדי עבור רוב הקונים. למרות זאת, רק אחד מהם נותר פנוי ולא נמכר. מבנה בטון מפוסל, שאין בו זווית אחת ישרה, שטיטש את הגבולות בין חזית לגג ובין חוץ לפנים, המעניק פרטיות רבה לצד נופים פנורמיים, מוקף פאטיו, בריכות וגינות ומתמזג עם הנוף. הפתחים עוטרו באלמנטים שעוצבו מבטון וברזל יצוק, משחקים באור וצל. אומנים, כמו הצייר Gustave Singier, וצמד האמנים, Sido and François Thévinin, בעל ואישה, עיטרו את חללי הפנים בציורים מקוריים, ציורי קיר, אריחי רצפה, דלתות מפוסלות, ידיות ודלפקים. כל אחד מהם יחיד במינו, עשוי במיוחד.

הניו-יורקרית חובבת האמנות הייתה מוקסמת. היא עמדה על מרפסת הגג המפוסלת, הביטה אל העמק וההרים הרחוקים ואמרה לבעלה “התאהבתי. קנה לי את הבית הזה.” והוא מילא את בקשתה.
שנים עברו, בתם היא הבעלים הנוכחיים שלו וילדיה מכנים אותו “בית פלינסטון”. חלק ניכר מעיצוב הפנים נותר ללא פגע מאז עוצב על ידי בעליו המקוריים, שמילאו את חלל המגורים הראשי באוסף ראוי למוזיאון, של אמנות מהמאה ה-20: צלחות של פבלו פיקאסו, קולאז’ של רוברט קורטרייט. פרסקו בשם “Le Route de la Castellaras”, מככב בסלון המתנשא. הדיירת הזמינה את דייגו ג’קומטי – שהבת שלה מציינת כי “לא היה מפורסם אז” – לעצב שולחן קפה מברזל יצוק וזוג מנורות עומדות.
“הבתים שלי הם יצורים חיים”, אמר האדריכל יליד מרסיי, בראיון מ-1970 “הם בנויים כמו ספוגי ים או קונכיות וחלזונות”, למרות שחלק מהצורות בהן השתמש, נמצאות בגבעות נמלים.

Photos by Christophe Coënon & Francesco Lagnese

קראו עוד:
האדריכל שפיסל בתים בטבע