אחרי שנים של מגורים בבית פרטי באחד הישובים הפסטורליים הסמוכים לירושלים, החליטו בני הזוג, שניהם בשנות ה-50 לחיים ואשר ילדיהם כבר בגרו, לעבור להתגורר בדירה רחבת ידיים, הממוקמת במגדל חדש באזור המרכז, שצופה לנוף האורבני. “על אף השינוי הגיאוגרפי והשינוי בתפיסת המגורים, השניים שיוועו שגם דירתם החדשה תשדר תחושה של בית ואכן דאגנו לייצר עבורם אלמנטים שמגבים את ההוויה הביתית”, כך לדברי מעצב הפנים ניצן הורוביץ שאמון על תכנון ועיצוב הדירה.
“עוד בראשית התהליך ביקרתי אותם בביתם ומהר מאוד הבנתי שמדובר בזוג שורשי שיודע להעריך חומר וטקסטורה ונותן מקום של כבוד לאמנות ולפריטים ייחודיים. כך נוצר ביננו שיח איכותי ששם את החומרים במרכז וסבב סביב הערכה גדולה והדרת כבוד לחומר. הלכנו עם הרציונל הזה עד הסוף, גם בבחירת החומרים וגם באופן היישום שלהם במרחב”.

ככלל, ניכר שהדירה טומנת בחובה לא מעט פרטים מורכבים: “עבדנו בטכניקות מיוחדות ונעזרנו באומנים שיצרו עבורנו מערכות מורכבות. כך למשל מערכת דלתות הרמוניקה, בעזרתה תחמנו את סוויטת השינה של הבן שמגיע מפעם לפעם לביקור וממוקמת בסמוך למבואת הכניסה ואת המטבח שמצוי בלב החלל הציבורי ויודע להתנתק ממנו בעת הצורך. בתוך כך, תכננו אלמנטים שמשווים למרחב תחושה כמה שיותר ביתית וחרכי ההצצה הם מהבולטים שבהם: משהו במקצב של העמודים והחרכים, כמו גם החומרים, שרובם ככולם בעלי טקסטורה עמוקה ומיוחדת, מצליח ליצור מראה מהוקצע מחד ומאידך, כולם יחד וכל אחד מהם בנפרד גורמים לסביבת המגורים הזאת להיתפס כאותנטית ועל-זמנית, הלכה למעשה התחושה היא שמדובר בבית שפועל ומתקיים כבר שנים, הזמן בהחלט לא משחק כאן תפקיד”.

הנוף והאמנות, שכל כולה היא פרי יצירתה של בעלת הדירה, היוו כבר מתחילת הדרך נדבך מרכזי בתכנון והם שמייצרים את סיפור המסגרת: “עבורי כמתכנן התמונות, הפסלים ועבודות הברזל היוו יתרון אדיר”, מסביר הורוביץ “שני האלמנטים הללו הובילו אותנו לייצר פלטפורמה רגועה ומונוכרומטית ובפועל הטיפול בפנים מטרתו להעשיר את אדריכלות המבנה. הדגשנו את העמודים ושימרנו את מימד הגובה של הוויטרינות והחלוקות. ככלל, כמעט ואין ברחבי הדירה קירות בנויים ומרבית החלוקות בוצעו על ידי פרטי נגרות, כך למשל ההפרדה שבין המטבח לסלון ופינת האוכל ובין חדר השינה במאסטר ההורים לחדר הרחצה”.

לשיטתו של הורוביץ אמנם אין בדירה היילייטס רבים אך הרבדים הרבים הם שמקנים לה את החמימות: “הדירה רוויית טקסטורות אבל האווירה שנוצרה היא מאוד מינימליסטית – הקפדנו ליצור באלנס נכון שמעצים את מימד החום ועדיין שומר על מראה מתוחכם”, הוא מסביר “עבדנו עם פלטת צבעים מצומצמת אבל למרבית החומרים יש כאמור טקסטורה, בין אם אלה הקירות שחופו בחלקם בפורניר עץ אלון במרקם מגורד ומתחברים רעיונית לפרקט שבחדרים ובין אם בחלל הציבורי שם התקרב מבטון והרצפה שחופתה בפורצלן גדול מימדים במראה בטון. גם תעלת המיזוג הגלויה, תעלת התאורה הסמויה, הספוטים וגופי התאורה נצבעו כולם בגוון בטון וכך נוצר מראה אורגני, חף מטרנדים עכשוויים”.
“בתוך כך, המסות והאיזונים בין החומרים משתנים בכל אחד מהאגפים: בחלל הציבורי הרצפה והתקרה קיבלו כאמור מראה של בטון אך ברגע שעוברים לאגף הפרטי חל שינוי- הקירות אפרפרים ורצפת הפרקט מתכתבת עם פורניר האלון המגורד איתו השתמשנו לחיפוי העמודים ופרטי הנגרות- אותה סקלת צבעים שעברה היפוך תפקידים”.

עם פתיחת דלת הכניסה נגלת המבואה לצידה תוכננה סוויטת שינה עבור בנם הצעיר של הזוג שמגיע לבקר מעת לעת. “היחידה היא אוטונומית לחלוטין ויכולה להיסגר על ידי מערכת דלתות הרמוניקה שמורכבת ממסגרות עץ וליבת זכוכית אפורה. את המסילה העילית עליה היא נעה שתלנו בתקרה מבעוד מועד כבר בתהליך הבניה. יש משהו בעבודת הנגרות המשובחת, שהיא מלאכת מחשבת בפני עצמה, שמייצרת בדירה הזאת ווייבים של הסבנטיס, אבל בכסות מודרנית ומהוקצעת יותר”, מסביר הורוביץ.
מיד אחריה ממוקמים שירותי האורחים שם ניתן לראות את המשחק בין הצבעים- מגוון האבן, דרך גוון הנחושת האדמדמה ועד לגוון האפור של האריחים והבטון, סקלה צבעונית ששזורה ברחבי הדירה אך במינונים שונים.
מאזור הכניסה מתקדמים אל עבר החלל הציבורי שם תוכננו הסלון, פינת האוכל והמטבח: “המעבר מבית פרטי לדירה חיזק את הרצון והצורך לייצר מטבח שיידע להיסגר, כך שכשמבשלים ניתן להותיר את מרחב ההכנות סמוי מהעין ביחס לחלל הציבורי. לשם כך יצרתי יחידה דו צדדית שמפרידה בין החלל הציבורי למטבח, ביניהם חוצצת מערכת דלתות הזזה שיודעת להיפתח ולהיסגר על פי צורך. המטבח אולי נסתר אך הוא זה שהגדיר את לב הבית וקבע את המיקומים של פינת האוכל והסלון. מסוג ההחלטות שברגע שמקבלים אותן כל האחרות פשוט מסתדרות מעצמן באספקט התכנוני, כך הצלחנו לייצר דינמיקה וזרימה נכונות בין הפונקציות שבמרחב ושמרנו על תצפית אופטימלית לנוף”.

על אף היותו תחום, המטבח גדול דיו וכולל יחידה נמוכה שפולשת החוצה לכיוון פינת האוכל ומתחברת אליו כשהדלתות פתוחות: “העבודה מתבצעת על רצועה של כ-5.5 מטר, תכננו ארון גבוה בפינת המטבח ובנוסף יש את היחידה הדו-צדדית כך שב-overall יש הרבה מקומות אחסון. עם זאת, על אף היותו גדול הוא כמעט בלתי מורגש, וודאי כשהוא סגור”. מסביר המעצב. “בחרנו עבורו משטח נירוסטה והחזיתות נצבעו בצביעה מתכתית על ידי בעל מקצוע שיצר עבורנו את הגוון המדויק בעזרת דוגמה של הנירוסטה שקיבל מבעוד מועד- כך ההתאמה בין המשטח העליון לחזיתות היא מושלמת”.
פינת האוכל של Kartell גם היא נאמנה לרציונל התכנוני ולמשחק הצבעים ששולט בחללים. “היא נקיה ומהוקצעת וכוללת משטח גרניט פורצלן אלגנטי וכהה שאורכו כ- 3 מטרים וכיסאות שמסביב מחופים פורניר עץ בגוון קרוב לזה של החזיתות שבמעטפת החלל”.
מאסטר ההורים מתפקד גם הוא כיחידה בפני עצמה: “בכניסה לאגף הפרטי יש דלת שיכולה להיסגר בכל רגע נתון ומאפשרת לסוויטה להפוך ליחידה עצמאית”, מסביר הורוביץ. “במסדרון שמוביל לחדר השינה תוכננה יחידת נגרות ארוכה במיוחד שממשיכה עד לקצה חדר השינה ומעברו השני ממוקמת דלת הכניסה לחדר העבודה. חזית היחידה חופתה פורניר אלון מגורד בגוון אפור. באזור המסדרון תוכננה כחלק ממנה דלת במישור הרהיט שמובילה לאזור אחסון ובמרכז היחידה שפולשת לחדר השינה ישנה דלת זכוכית דרכה נכנסים לחדר הרחצה”.
יחידת הנגרות שבו היא piece בפניה עצמה. גובהה כ-45 ס”מ והיא מתקפלת וחודרת אזור המקלחון שם היא הופכת לספסל ישיבה בנוי: “הרצפה, הקירות והמגרות שביחידת הנגרות חופו כולם בפורצלן והמפגש בין הקצוות תוכנן ובוצע בקפידה יתרה. הכיור המונח עמוק במיוחד ועשוי מאבן קיסר”.
“השיח עם הלקוחות היה פורה לאורך כל הדרך ובזכותו הצלחנו לטפל בכל פרט ברזולוציות הגבוהות ביותר. ככזה הוא גם אפשר לנו להשיג תוצאה מיטבית ויוצאת דופן ובכך אני גאה”. מסכם הורוביץ.

עבור: זוג בשנות ה-50 לחייהם
הנכס: דירה בשטח של כ-180 מ”ר, במגדל חדש, הממוקם באחת מערי המרכז
תכנון ועיצוב: ניצן הורוביץ
צילום: עודד סמדר