סבילה, כך מוכר השם רב המוניטין שלה, החלה את הקריירה שלה בפריז, בעבודה אצל איב סן לורן, לא פחות. כשהייתה בת 20, היא כבר חתמה על חוזה עבודה ראשון עבור חברת האופנה שהקימה לעצמה.
עתה, באי הבלארי, באתר הנופש Deià בצפון-מערב החוף, במקום המאוכלס בבני לאומים שונים, היא מצאה מבנה חרב ונטוש, אך משקיף לים ומוגן ברכס הרים גבוה מצדו השני. כדי להגיע אליו יש לטפס מעלה בשביל מפותל, בתוך מטעים של עצי זית עתיקים, עם גזעים מסוקסים.

היא רכשה את הנכס והתחילה לשפץ אותו. במהלך פשיטת רגל היא כמעט איבדה אותו, אך משקיע צ’יליאני קנה את המותג שלה והיא ניצלה. “מהרגע שראיתי אותו ועד לרגע שקיבלתי אותו לחזקתי, חלפו תשע שנים”, סיבילה מתארת את סיפור האהבה שלה לבית “היא הייתה חורבה, עם כבשים בפנים. אחר כך גרו שם אמנים, סוריאליסט וצלם אופנה”. אבל הבית נשאר ברובו חורבה. הקומה התחתונה, למשל, הייתה נטושה, כאן עמל חמור ליד אבן ריחיים, שבתורה כתשה זיתים להכנת שמן.
הבית מרוהט בכיסאות עץ ושרפרפים כפריים, מסוייד לבן, כמו שאר הביתם באזור. בקומה למעלה האטלייה של המעצבת (יש לה עוד אחד בפלמה ואחד גדול יותר במדריד). יסודותיו של הבית במאה העשירית וההשפעה המורית על האדריכלות שלו ניכרת. כעת הוא מקבל חיים חדשים.

צילום: Ricardo Labougle