שרה ונירית פרנקל שתכננו ועיצבו את הבית, אומרות ״בשטח הבית ניצב בעבר בית ילדותה של אם המשפחה. הם חיו ביישוב לכל אורח חייהם וביקשו לבנות את בית חלומותיהם, לבנות בית חדש, שיתאים לצרכים המשתנים שלהם. מדובר בזוג בשנות ה-50 לחייהם, עם שלושה ילדים. שני הילדים הגדולים עזבו את הבית והם מגיעים להתארח בו מידי פעם. הם רצו בית שבו לכל אחד יהיה את הפינה שלו מצד אחד, אך מצד שני שלא יהיו חללים שירגישו ריקים כשהילדים הגדולים לא נמצאים. לכן החלטנו ליצור בבית שני מפלסים – מפלס עליון מרכזי שבו החללים הציבוריים וסוויטות המגורים של ההורים והילדה שגרה איתם ובמפלס התחתון שתי סוויטות גדולות וממ״ד המשמש כחדר אירוח״.

האדריכליות נאלצו להתמודד עם מגרש מורכב ומאתגר, שהוא גם צר וארוך ובעיקר – כזה היושב בין שני רחובות ויוצר הפרשי גובה משמעותיים. כדי לפתור את האתגר, הן תכננו את הבית עם שתי כניסות, מהרחוב העליון כניסה לקומה העליונה והמרכזית ומהרחוב התחתון – לקומה התחתונה. מכיוון שגם בגינה הושקעו מחשבה ועבודה ושמו דגש רב עליה, היא תוכננה כך שהיא כוללת מספר מפלסים והמעבר ביניהם כמעט ולא מורגש. גם לגינה ניתן להיכנס משני הרחובות. ״למרות הפער המשמעותי בגבהים של המגרש, השתמשנו בזה לטובתנו ויצרנו תכנון מיטבי למשפחה״, הן מגלות.

הכניסה לבית נעשית דרך חצר מושקעת במיוחד, כאמור עם שתי כניסות. הדרך מהשער אל הבית נעשית דרך שביל תחום בצמחיה, בחלקו עם אדניות עשויות פלדת קורטן ומהכניסה השניה – צמחיה משולבת בספסל היוצר פינת ישיבה נעימה ונוספת בחצר. חזיתות הבית בנויות משילוב של חומרים – אבן, טיח, ברזל ועץ. הכניסה לבית נעשית דרך פטיו המפריד בין שני האגפים – הציבורי והפרטי ומחלק רעיונית את הבית. הפטיו בנוי מפלדה לבנה וזכוכית ומתכתב עם הפתחים המקיפים את החללים השונים.

מהפטיו אנחנו עוברים אל החלל הציבורי הענק, שתוכן כחלל פתוח אחד בגודל 120 מ״ר שכולל את כל מה שבני המשפחה צריכים – מטבח ענק עם מזווה אינטגרלי, סלון גדול ופינת אוכל משמעותית, שמתאימה לאירוח. החלל מאופיין בתקרת עץ גבוהה בעלת שיפוע, שבשיא הגובה מגיעה ל-6 מ׳, המתכתבת עם פרקט עץ אלון בעל טקסטורה גסה ומחורצת. מוטיב העץ חוזר גם בקיר הגבוה בסלון שמחופה בעץ אלון צבוע לבן ובעל טקסטורה מחורצת. בכלל, האזור הציבורי נהנה משפע אלמנטים ומוטיבים של עץ, פשתן ולבנים. ספת הסלון, למשל, משלבת חגורות עור ומשטח עץ אינטגרלי שעליו ניתן לשלב חפצים נאים או להניח את כוס הקפה. השולחן כולל פלטה בגוון אלון טבעי המרחפת על רגלי מתכת דקיקות. גם יחידת הטלוויזיה עשויה עץ אלון מוברש עם טקסטורה גסה, צבועה בגוון גרפיט וראטן. ״רצינו ליצור מראה הרמוני, אורגני ורענן, כך שהרהיטים ישלימו אחד את השני ולא יתחרו זה בזה״, מסבירות שרה ונירית פרנקל.

המטבח בנוי בצורת ר׳ והוא כולל אי ענקי במרכזו שמעליו משתלשלים מהתקרה גופי תאורה בעלי נוכחות. חזיתות המטבח צבועות בגוון גרפיט ומשטחי העבודה עשויים שיש קררה. למטבח דופן גבוהה ודופן נמוכה, שמעליה הותקנו זוג פנסי רחוב המאירים את משטח העבודה ומדגישים את מדפי הפליז שנתלו לתצוגה.
בחלקה השני של הקומה האגף הפרטי, הכולל את סוויטת ההורים שחולקה לאגפי משנה. השפה העיצובית שלה נגזרה ממנורה מרוקאית בגוונים של חום וכחול, פריט בעל חשיבות סנטימנטלית גבוהה לבעלת הבית. אותה מנורה נתלה בחדר הארונות, מעל אי המשמש לאחסון, ומסביבו ארונות לבנים בשילוב מוט פליז היקפי המתאים לסולם שמאפשר גישה לארונות העליונים. מאסטר ההורים עוצב כך שיהווה את הפינה השקטה של הבית. המאסטר כולל מרפסת המשקיפה לנוף הפתוח ובה פינות ישיבה. התכנון העיצובי התייחס לחיבתם הרבה של בני הזוג לקריאה ולתרבות ולכן הוצבה בחדר השינה ספריה גדולה שבהמשכה ספסל המשמש כפינת קריאה נעימה.

בהמשך הקומה סוויטת השינה של הבת המתבגרת, שתוכננה ועוצבה בהתאם לטעם והסגנון המועדפים עליה וכן עם חשיבה לצרכיה העכשוויים ואלו שישתנו בעתיד. הקיר שבגב המיטה חופה בטפט עם טקסטורה של נקודות, ובחלל פריטי ריהוט שונים עשויים קש, כמו השידות וכסא שולחן העבודה. חדר הרחצה הצמוד חופה באריחים מאורכים והוא כולל גם ארון אמבטיה בגוון ורוד.
הבית כולל פינות יפות רבות ועל אף גודלו, ניתן להרגיש בהן אינטימיות. מהחלל המרכזי נשקף החצר, שכולל סביבה דינמית וחווייתית. החצר כוללת פינות ישיבה רבות, חלקן תחת פרגולות העשויות עץ אלון עתיק לשימור, כולל פרגולה אחת שתחתיה מטבח חוץ מאובזר ופינת אוכל, וקיר עץ עם מדפים היוצרים מראה מרהיב. מהמטבח החיצוני ופינת האירוח יורדים מעט אל בריכת האינפיניטי שכוללת מפל הפונה אל הנוף. מסביב לבריכה פינת שיזוף ופינה לרביצה. האדריכליות השקיעו תכנון רב בגינה, כמענה לכך שבני המשפחה אוהבים לארח חברים ומשפחה בביתם.

אדריכלות ועיצוב פנים: שרה ונירית פרנקל
הדיירים: זוג + נערה
שטח: 450 מ״ר (בנוי), 1.2 דונם (מגרש)
צילום: איתי בנית