כשהאדריכלים הדנים פונים לתכנון, הם בראש ובראשונה חושבים על איכות החיים במבנה ועל היבטים אקולוגים, כמו גם על גמישות בתפקודו הרשמי והפיכתו מעבר לשעות הפעילות הרגילות, למרכז חברתי, מקום מפגש שכונתי או בית קפה.
דבר מחזיתות הזכוכית הגדולות, שנשקפו מהבניין אליו הגעתי והצמחייה המטופחת, לא הסגירו ולו ברמז את תפקודו. לא היו גדרות מסביב, לא מחסומים עם שומרים השואלים לזהותי, או מבקשים אישור. גן עם שבילים קשתיים ומתפתלים, מובילים אותי לכניסה שקטה, הממוקמת בצורה לא סימטרית, להפחתת אלמנט הלחץ. רק שלט בדנית, מסגיר את תפקודו: בית חולים פסיכיאטרי. לא כך דמיינתי את הכניסה לבית החולים הפסיכיאטרי שזכה בפרסים רבים.
אפילו אינטרקום לא עמד בדרכי, הדלתות נפתחו לקראתי וזהו, אני בפנים. מצאתי את עצמי במבואה עם פינת המתנה צבעונית ונעימה. משמאלי התנוססה לה מחיצת זכוכית גבוהה, מרשימה וצבעונית, שמפל של אור הדרגתי חודר מבעד לגריד קוביות צבעוני: ורודים, סגולים דרך ירוקים, כחולים וצהובים, שקיפויות משתנות של אור, קיר שהוא עבודת אומנות, כאילו נכנסתי לגלריה לאומנות.
נגשתי לדלפק, גם הוא מפתיע בפתיחותו ובישירותו, נעדר כל מחיצת זכוכית. (עובדה פשוטה שבארץ כדי להשיגה נזקקתי לטיעונים רבים, ביניהם, שככל שיש יותר מחסומים הרצון לפרוץ אותם גדל). לאחר שיחה קצרה הסתבר שהגעתי למיון הפסיכיאטרי, מיון נעים ורגוע, עם פינת ישיבה, פופים צהובים עגולים ופינת קפה. כדי להגיע לפגישתי עם המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים נזקקתי, הפעם לעזרת הצוות בפתיחת הדלתות המבוקרות, במעבר לשטח הקבלה הראשית של בית החולים.

 

 

 

 

האם זה באמת בי”ח פסיכיאטרי מאויש או שזהו בניין משרדים מפואר?

בהמתנה לפגישתי, אני מסתובבת בלובי הרחב והשקט, המשרה תחושה של רוגע, הנובעת מפלטה בהירה של תקרת “צמר עץ אשוח”, רצפת אפוקסי יצוקה אחידה בגוון חאקי, שאיורים גרפיים להכוונה והתמצאות במרחב, מבליחים מתוכה. החלל חף מקישוטים, במטרה ליצור היררכיה במרחביות ובגירויים ולמנוע רעשים מיותרים עבור המטופלים. לכל אלמנט במרחב תפקיד פונקציונאלי.
רק צבעוניות הקירות, שילוב צבעים בלתי שגרתי של בורדו, תכלת, ורוד וצהוב, אחר מכל סקלת צבעים שראיתי בעבר, מפירה בשמחתה את הרוגע והאיפוק.
האם זה באמת בי”ח פסיכיאטרי מאויש או שזהו בניין משרדים מפואר? אנשי צוות עם תגים חולפים בלובי, עד שנכנס ללובי גבר המלווה אישה, שניהם בשנות ה-40 לחייהם, שהמזוודה הנגררת אחריהם, מעידה כי הגיעו לטיפול-אשפוז.
המנהל האדמיניסטרטיבי של ביה”ח מגיע ומוביל אותי לאגף המנהלה, הכולל מרכז ידע למחקר והוראה, שבמרכזו מתנוסס לגובה כל ארבע הקומות, אלמנט אדריכלי יפהפה של גרם מדרגות לולייני ומרשים מעץ לבנה (מוטיב שילווה את הבניין על אגפיו בחיפוי קירות, נגרות, ריהוט ועוד), אגף שהינו חלק אינטגרלי מבניין. למרות הפצרותיי הישראליות להתחיל את הביקור בסיור, האיפוק והסדר הדני לא נפרצים ומובילים למצגת מקיפה, שהוכנה מראש, אודות תכנון בית החולים והסבר על אגפיו השונים.
קומפלקס בית החולים תוכנן על ידי כריסטיאן קרלסון, Karlsson Architects , יחד עם Vilhelm Lauritzen Architects, בשילוב עם צוות בית החולים. הפרויקט הוא הבניין הפסיכיאטרי הגדול ביותר בתקופה האחרונה בדנמרק, על שטח של 44,000 מ”ר והוא מכיל מקום ל-190 חולים במחלקות פסיכיאטריות עם אפיונים שונים: כלליות, פתוחות, סגורות ומשפטיות, במטרה ליצור מחלקות הומוגניות ולא לשכן באותה מחלקה רמות שונות של מטופלים. כמו גם חדר מיון, מתקני ספורט ושחייה.
מסתבר שכ-8% מתקציב המחוז (בדנמרק חלוקת התקציב נעשית על פי אזורים) מופנים למרכזים לבריאות הנפש (בי”ח גדולים, מרכזים לתמיכה נפשית ופסיכולוגים קטנים וכד’).
תקציב המאפשר חדרים פרטיים לכל מטופל, 17 מיטות במחלקות הפתוחות והסגורות, פרטיות המאפשרת לוותר על חדרי הבידוד. לצורך השוואה בבתי החולים הפסיכיאטריים בארץ 34-40 מיטות במחלקה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לרשות המטופלים במחלקות השונות עומדים חדרי כושר מרווחים וחדרי אימון להסתגלות מחוץ לבתי החולים, חדרי כישורי חיים, בדרכם לשילובם חזרה בחיי קהילה כגון: חדרי כביסה, מטבחונים וכד’.
התפיסה החברתית בדנמרק דוגלת במעורבות של חיי הקהילה במרכזים לבריאות הנפש, בדיורים מוגנים וכד’. כחלק מהתפיסה זו, קיים בביה”ח, אודיטוריום שבו מתקיימים מופעים מוזיקליים, הצגות ושאר פעילויות, אשר מדי רבעון מפורסמות בקרב האוכלוסייה המתגוררת באזור.
כחלק מאותה תפיסה, ממוקם בית החולים בתוך העיירה והשטחים הירוקים המקיפים את בית החולים, משותפים בחלקם לאוכלוסיה המקומית ולמטופלים מהמחלקות הפתוחות הפחות קשות, באופן בו תושבי האזור ומטופלים יכולים להפגש בצעידה היומית בשטחי הפארק, באופן טבעי.
במחלקות המשפטיות, המאובטחות והשמורות ביותר, אזור המחיה של כל מטופל הוכפל וכמות המיטות אף יורדת לכ-12 מיטות במחלקה. ומאחר והמטופלים במחלקות המשפטיות, שוהים בהן תקופות ארוכות וממושכות, לעיתים אף שנים, לרווחתם אפשרויות לפעילויות רבות אף יותר: מגרשי ספורט, בריכת שחיה, מתקני ספורט וחדרי פעילויות שונים.
אלמנט חשוב בבתי חולים פסיכיאטריים הינו אלמנט התאורה המשפיע מאד על מצבם הנפשי של מטופלים ועל תהליך ההחלמה. תכנון מערכת התאורה של בית החולים נעשה בשילוב חברה אוסטרית, למיטוב אור היום, לפיו התאורה מסונכרנת עם אור היום החיצוני, על פי חיישנים. התאורה מחזירה את המטופל לריתמוס התאורה הטבעי ולפעילות נכונה. במטרה לעודד ערנות בשעות הבוקר והיום ולהפחית פעילות לקראת ערב. לתת מבנה חיצוני למטופלים שאין להם כל כך מבנה ולגרום להם להיות בפעילות בשעות הנכונות. מחקרים הראו כי הדבר תומך בטיפול טוב ומגביל את אי השקט בלילה.
עם סיום המצגת המקיפה, אני זוכה סופסוף לסיור אמיתי ברחבי בית החולים.

 

 

 

 

 

 

 

סיור בבית החולים

במעבר במחלקות השונות, מפתיעים גווני הגריד הצבעוני שהופיעו במחיצת הזכוכית בכניסה לבית החולים ומקבלים דגש שונה-כל מחלקה מתאפיינת ב-2-3 גוונים, מתוך מפל הגוונים המופיע בגריד. וכך למרות הזהות האדריכלית בין המחלקות מקבלת כל מחלקה ייחוד משלה בזכות הצבע.
האמנית Malene Landgre שולבה בתכנון ופיתחה צבעוניות כוללת בכל הבניין ויצרה קוד צבע מאופק, המבוסס על רעיונות הליבה של הפרויקט – שקיפות והגנה, בדינמיקה מתחלפת נעימה ותומכת.
השקיפות וההסתרה מתבטאים גם בקירות הזכוכית של בית החולים המעוטרים בגרפיקה של שירים שנכתבו על ידי המשוררת Ursula Andkjær Olsen, בשיתוף פעולה דינאמי עם הצוות וקבוצות מטופלים. השירים הותאמו לתנאים הרבים והשונים בהם מטופלים יכולים להיות, מורכבות הטקסטים משתנה לפי סוג המטופלים. בעוד הקו המנחה היה כתיבת שירים חיוביים.
בהמשך הסיור יובהר לי שהאומנות מסייעת למטופלים ולמשפחותיהם להתמצא ברחבי הבית.
אנחנו נכנסים לאחת המחלקות הפתוחות ולמרבה ההפתעה השקט הדני שורר גם שם. לכל מטופל חדר נפרד משלו עם חלון גדול הפונה לחצר פנימית ירוקה. בצמוד לחלון, רהיט שתחילתו ספסל מרחף, עליו משטח דק לריפוד ישיבה להתבוננות בנוף והמשכו משטח לשולחן, הבנויים מלביד עץ בתווך בין השולחן לחלון, מתוך אדן החלון פתחי נירוסטה לחימום החדר. ברהיט אחד ספסל, שולחן וחימום, כיאה לעיצוב הדני מינימליסטיות ופונקציונליות מרגשת. מפנה את המרחב בחדר למיטה, מסך טלוויזיה שקוע בקיר וחלל פתוח. בפינה, ארון מעץ עם כנף אחת שחלקה העליון משופע, עיצוב מקורי, הנותן מענה בטיחותי למניעת אובדנות.
הפתחים לחדרים במפתח כפול של שתי כנפיים, במקרים בהם נדרשת העברה בהולה של מיטה או ציוד חירום רפואי. המטופל יכול להחליט עד כמה הוא מסוגל להפגש עם מטופלים נוספים ולהסתכל לאחרים בעיניים, הוא יכול לשהות בפרטיות מוחלטת בחדרו, או לפתוח את החדר שלו ולהפוך לחלק מהקהילה.
בכל מחלקה תוכננה מערכת מגוונת של חצרות קטנות. בהתחשב בעובדה שמטופלים זקוקים לחללים קטנים הניתנים לניהול. אשר לאט, לאט עם החלמתם יכולים להפתח לחופש שלהם ולהיכנס להקשרים גדולים יותר. בניגוד לתפיסה שרווחה בעבר לפיה בתי החולים הפסיכיאטריים היו מוקפים מרחבים עצומים של טבע, היום שילוב הירוק והטבע, נעשים בסדרי גודל קטנים ואינטימיים, חללים אתם יכולים המטופלים להתמודד ‘הפארק עבר לבית’.
לכל אורך המסדרונות ספסלים מאותו עץ לביד עם ניתוק מבסיסם, אני מתכופפת לגלות את פרט החיבור וטום, המנהל האדמיניסטרטיבי, שבינתיים הישראליות הפתוחה שלי הצליחה להפשיר את הדני, מגלה לי שקונסטרוקציית הספסלים הינה מערכת החימום של המסדרונות. שתי פונקציות באלמנט עיצובי אחד, עיצוב דני כבר אמרנו?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מחלקות מאובטחות וברמת סיכון גבוה

במחלקה המאובטחת במיוחד נמצאים החולים המסוכנים ביותר שעלולים להיעדר הבנה בסיסית בדבר פגיעה פיזית ואובדנית. לשם כך קיימים מנגנונים לשמירה על הצוות, כנגד פריצה ובריחה, אך היחס הוא בעצם זהה כמו בשאר המחלקות ולפיכך, כמעט ולא נחוות רמת הביטחון הגבוהה המקיפה את המחלקה הפסיכיאטרית המשפטית. מטופלים נפגשים בכבוד ובשוויון, ומחלתם המונעת מהם להנות מחופש לא מונעת להנות מסביבה מעוצבת ונעימה.
גם במחלקות המשפטיות, בהן עשויים המטופלים לשהות בניגוד לרצונם, האדריכלות אינה מתבטאת כמאסר. מטבע הדברים, הסכנה כי מטופלים במחלקות המשפטיות והמאובטחות יפגעו בעצמם או באחרים קיימת ועומדת בעדיפות גבוהה, אך הבטיחות מובנית באופן דיסקרטי במערך בית החולים.
התקציבים הגבוהים המופנים למרכזים הפסיכיאטריים בדנמרק, מתבטאים לא רק באדריכלות המרווחת והאישית ובמתקנים הרבים והמגוונים, אלא גם ביחס בין כמות אנשי הצוות לכמות המטופלים, גורם המאפשר השגחה אישית וקרובה ונראות המטופל ובהתאם הורדת רמת הבטיחות התכנונית, הנדרשת בתכנון בתי חולים פסיכיאטריים בד”כ. אלמנט המשפיע רבות בתכנון ועיצוב מחלקות פסיכיאטריות במרכזים לבריאות נפש בכלל בעולם.
גם בארץ, קיימות יותר ויותר רפורמות במרכזים לבריאות הנפש ומנהלים פורצי דרך, המציגים גישה אמיצה בניהול סיכונים.
מניסיוני בעיצוב מחלקות פסיכיאטריות בארץ, אני יכולה להעיד על מחלקת מפרשים במרכז לבריאות הנפש באר יעקב נס ציונה, אשר עוצבה מחדש על פי הרעיון לפיו המטופל צריך, ככל האפשר, להרגיש רצוי ומוכר כשווה עם הצוות המטפל ושאר המטופלים – הוסרו מחיצות הזכוכית הגבוהות בדלפק הצוות, במטרה להסיר מחסומים ולהיטיב את התקשורת עם המטופלים, חדרי הצוות פתוחים ונגישים למטופלים, הוכנסו מסכי TV חשופים ללא מסגרות הגנה מפרספקס, והריהוט ידידותי ואינו כבד ומקובע לרצפה.
מרחב מעוצב, התומך בשהות ראויה עבור המטופלים, מאפשר גם לצוות מסגרת עבודה אופטימלית. בית חולים פסיכיאטרי המהווה מקום עבודה ומקום מגורים בו האדריכלות מסייעת למטופלים לשהות ראויה ולצוות מסגרת עבודה אופטימלית.

ניתן לזהות את רמת הרווחה של חברה, באופן שבו היא מתייחסת לקבוצות הפגיעות ביותר שבה. אדריכלות לבדה אינה יכולה לרפא, כמובן, אך היא יכולה לתמוך בתהליך.

קראו גם: עיצוב המחלקה הסגורה בבאר יעקב

אדריכלות: Karlsson Architects & Vilhelm Lauritzen Architects
Photo : Karlsson architects / VLA

PSYCHIATRIC HOSPITAL IN SLAGELSE

ARCHITECTS
Karlsson Architects & VLA – architects and lead consultants
Subconsultants : Moe AS, NNE Pharmaplan & Cenergia (engineers), Schønherr – landscape architects

CLIENT
Region Sealand

LOCATION
Slagelse, Denmark

PROGRAM: The new psychiatric hospital consisting of general psychiatric, forensic and high security wards, ambulatory, emergency reception, training facilities, swimming pool and a center for research and education. The overall capacity includes 194 hospitalized patients and workspace for ca 650 employees

AREA
44.000 m²

BUDGET
200 MIO US Dollar

STATUS
Completed in 2015

AWARDS
The Construction Client Award 2016
The Danish Color Prize 2016
AR (architectural Review) Healthcare Design Award 2016
MIPIM Award, Best Healthcare Development 2017

Finalist Danish light Award 2016
Shortlisted for WAN Award 2016
Finalist in WAF Award 2016