לצפת יש פוטנציאל תיירותי, שיכול לעורר קינאה אצל השוויצרים: נוף ציורי, אוויר הרים, היסטוריה ומסורת של אומנות. למרות שניראה שבשנים האחרונות, היא איבדה את מקומה כעיר קייט בתודעה שלנו. הרי ביקור שערכנו השבוע בעיר, מגלה שאכן מדובר במכרה זהב תיירותי מוזנח, אך עדיין טומן בחובו מספר שכיות חמדה תיירותיות, ששווה לטפס המיוחד בשבילן את מעלה ההר המפותל, המוביל אל העיר.
The Way Inn הוא מתחם סוויטות המרכיב מלון בוטיק. זהו כאין בועה שליווה, שמורת טבע רוחנית באורבניות הרעשנית והעצבנית. יישוב זעיר אנפין של סוויטות ציוריות, חצרות טובלות בירק, גגות המשקיפים אל נוף הררי, ששקיעת השמש הצפתית האיטית והבלתי נגמרת, צובעת אותו באדום. קובץ של מבנים שנבנו ונוספו לאורך השנים, בהרמוניה א-סימטרית, משורטטים ביד אמן, בכדי להכיל ולהשרות רוח.
המקום הוא יצירתם המשותפת של בני הזוג ג’נין גיטה ורוני בראל. היא ילידת ניו-יורק טמפרמנטית, שששה להחליף את גורדי השחקים והזוהר האמריקני, בכפר אמנים ועמך ישראלי נטול גינונים. אף הוא בא מהעירוניות, חיפש את הרוח בעולם ומצא אותה בצפת. הם אמנם יצרו את המקום, בעשר אצבעותיהם ובהתלהבות שבאה מקרביהם, אבל במידה רבה המקום קרה להם, קם וקרם עור וגידים, מתוך ההשראה והחיפוש שלהם אחר שלווה, תוכן רוחני וחיים נטולי הבלי עולם.
לרובע בו שוכן המתחם, יש עבר מוסלמי שנטש אותו והמדינה מסרה אותו לידי אמנים, אשר זמן רב אכן יצרו דיאלוג אמנותי עם העיר, אך הוא דעך עם השנים. עם זאת צפת המשיכה לשמש כיעד לבעלי נפש המחפשת תוכן וגם מנוחה, כאלה אשר ויתרו על רמת חיים לטובת איכות חיים. כאלה היו בני הזוג גיטה ובראל, אשר רכשו בה את ביתו לשעבר של הסופר בנימין תמוז והפכוהו לבית משפחה, אשר בו גם אירחו אנשים במעין מסעדה מאולתרת, אשר בראל הפגין בה את כישוריו הקולינאריים כבוגר בית הספר לטבחות תדמור. במרוצת הזמן הם רכשו שני מגרשים הצמודים לבית, שעליהם נותרו שרידים של מבנים הרוסים ועתה החליטו לשפץ ולאחד את כל השטחים למתחם אחד.
אדריכל דובי וויט הצליח ליצור מתחם המדמה את מרקמה של העיר צפת, הבנויה עיר על עיר, המגובבת במבנים, חצרות וסמטאות, אשר המהלך בה נע בסוג של מסתורין וגילוי והתכנית של המקום מתחוורת לו רק לאחר זמן. וויט שמר על התוואי של המקום והוסיף לו תוספות מתבקשות – צנועות, זעירות, רגישות ועם הרבה כבוד לעבר ולשפת המקום.
שבע סוויטות שוכנות במתחם, יחד עם ספא ומסעדת הבית. וויט אכן שמר על הצביון העתיק בעיצוב המקום, אך החייה אותו בצבעוניות קלילה ומידתית. “יחסית לירושלים שהיא ‘כבדה’ ומכובדה, צפת קלה ושמחה יותר”, אומר וויט ואכן, עיצוב המקום עתיר קישוטיות שמחה, קלילה ואפילו מעט תיאטרלית. אם עיצובם של אתרי תיירות ניראה לעתים כתפאורה תיאטרלית שהוקנתה להם על ידי אנשי עסקים שמשווקים סיפור, הרי המתחם הזה ניראה כאילו משמש כמקום מגורים קבוע של דיירים מקומיים אנינים. זאת מאחר ונוצר על ידי אנשי רוח, שהלכו בעקבות אמת פנימית ויצרו בית כאילו לעצמם. כל פריט בבית – דלת, גומחה, מנורה, קיבל תשומת לב פרטנית אוהבת.
המתחם ממוקם בפאתי הרובע היהודי של העיר צפת העתיקה והוא מהווה תחנת יציאה רגלית מצוינת לגלריות ולסדנאות הקטנות של אמני המקום, חנויות הגבינות המיתולוגיות של הגליל, כל אלה שוכנות בסמטאות ציוריות המשקיפות אל הנוף.
מגשימים חלום:
מבט על המתחם מגג אחד המבנים, כפי שהוא כיום – ומבט אל אותם מבנים במתחם, כפי שנמצאו לפני השיפוץ
אדריכל: דובי וויט
סטיילינג: נטע רמון
גינון: גבי גרבי
צלמים: איתי סיקולסקי, שי גיל, ג׳ורדן פולבוי