היא נבנתה במקום באמצעות חצץ וחלוקי נחל מהנהר הסמוך ונוצרה מערכת בטון ופלדה, שתוכל להכיל את האוסף הגדול של הספרים יקרי הערך של המנזר, מבלי להסתיר את מראה התקרה המקומרת של הבניין הבארוק-גותי ואת ציורי הקיר הצבעוניים.
המנזר נבנה במאה ה-12 עבור נזירים בנדיקטינים ומאחוריו היסטוריה סוערת הכוללת מצור ושריפות, כמו גם עבודות שיקום רבות, בעיקר במאה ה-18 על ידי האדריכל הצ’כי ממוצא איטלקי Jan Santini Aichel. בעודו תחת שלטון קומוניסטי בשנות ה-50, הבניין יועד מחדש כמחנה מעצר לאנשי הדת, עד שחזר ליעודו המקורי בשנת 1991. כחלק ממתחם הנזירים, הספרייה שוכנת בחלל גדול הנושא את סימני ההיכר של סנטיני. האסתטיקה הבארוקית-גותית של אייכל, כלומר ציורי תקרה יפהפיים.
באמצע החלל, שולחן בטון ופלדה באורך 8 מטרים מציג סדרה של ספרים נדירים מתחת לכיפת זכוכית. “הכוונה שלנו הייתה ליצור סוג של משתה ליד השולחן”, מסבירים האדריכלים “מכיוון שהמנזר ממוקם ממש מתחת לספרייה”.