פרויקט זה מיוחד בשל אופן השימוש ועיבוד חומרי הבניה, במיוחד בירושלים המסורתית. למרות השימוש הכמעט בלעדי בחומרים מקומיים מקובלים כגון אבן, טיח ופלדה, אופן העיבוד חרג מהמקובל, בגודל, דקיקות ואופן היישום. עבודה מרובה התבצעה עם בעלי מלאכה מקומיים. לא די בהעברת שרטוט למבצע מסוים כדי להבטיח שהפרטים יבוצעו עם כל הניואנסים הקטנים והמהותיים. דיאלוג מתמשך איתם אפשר לאדריכלים להכיר מקרוב יותר את חומרי הגלם, את הפוטנציאל ואת המגבלות שלהם.
מתוך אמונה שבחומרים ובאופן עיבודם מגולמים ערכים של מקום, זיכרון ותרבות, בפרויקט זה ייחסנו חשיבות רבה לשימוש בחומרים מקומיים. על מנת להשיג יעדים אלו בחרנו בפלטת חומרים מקומית כמעט באופן מוחלט: אבן. טיח, מתכת ועץ
הבניין בירושלים, בפאתי מתחם ממילא וניצב אל מול החומות העותומאניות של העיר העתיקה. הוא צמוד בחלקו האחורי לשאר המתחם ומהוה מרכיב אחד בתוך מכלול עירוב שימושים. חזיתו המזרחית של הבניין בת למעלה ממאה שנה ונושאת את סמל הכנסייה העותומאנית על הגמלון המרכזי. במקור, קומת הקרקע חולקה לחנויות קטנות לאורך ציר התנועה שהוביל לשער יפו, כאשר לכל חנות כניסה יחידה בצורת קשת. החזיתות החדשות של הבניין, מלבד החזית המזרחית שהייתה מיועדת לשימור, נבנו מחדש בסגנון מסורתי ומאופק. המבנה ממוקם על אחת מהנקודות הגבוהות על קו פרשת המים וממנה ניתן לצפות לכיוון דרום, אל הנוף הנפלא של גיא בן הינום ושער יפו. הנכס כולל את גג המבנה הסמוך מכיוון דרום, המהווה טרסה רחבת ידיים במפלס הסלון. תצפית טובה אף יותר אל הנוף מתאפשרת ממרפסת הגג מעל המבנה.
החזון היה לתכנן בית ירושלמי עכשווי, אך מושרש היטב בקונטקסט המקומי. הדירה נרכשה בגלל קרבתה לעיר העתיקה והנופים המרהיבים הנצפים ממנה - החומות, גיא בן הינום, הרי- יהודה וים המלח.
בפרויקט זה ייחסנו חשיבות רבה לשימוש בחומרים מקומיים, מתוך אמונה שבחומרים ובאופן עיבודם מגולמים ערכים של מקום, זיכרון ותרבות. על מנת להשיג יעדים אלו בחרנו בפלטת חומרים מקומית כמעט באופן מוחלט: אבן, טיח, מתכת ועץ. על אף השימוש הרווח והדרישות המקומיות המחמירות לחפות מבנים באבן, דבר היכול לעיתים לשוות תחושה של כובד, החלטנו להשתמש בחומרים מקומיים באינטרפרטציה עכשווית תוך הקניית קלילות לחומרים אלו.
שילובה של הפרוגרמה בקומה העליונה לא היה מאתגר במיוחד, בשל היותה קלילה יחסית. היא כללה שלושה חדרי שינה, חדר משפחה, סלון ופינת אוכל שעבורם הוקצו כחמש מאות מ”ר. לעומת זאת שילובה של הפרוגרמה בקומה התחתונה היה מאתגר ביותר, הן בגלל אילוצים קונסטרוקטיביים קשים והן בגלל הפרוגרמה האינטנסיבית, שכללה מבואת כניסה, חניה, בריכת שחיה, חדר כושר, קולנוע ביתי, חדר יין, חדר מיזוג אויר, חדר עבודה, ספריה וחדרי שירותים. חלוקת החללים הוכתבה על ידי קירות קורה בין מדורי החנויות מעל מפלסי החניונים של המתחם.
בחלקו התחתון של קיר האבן שילבנו גוש אבן גדולה הנקראת קישרא – זהו הגוש הטבעי כפי שהוא לאחר הוצאתו מהאדמה, במצבו הגולמי והבלתי מעובד
למעשה, כל אחת מהפונקציות הפרוגרמאתיות מאכלסת חנות אחת, כשציר סירקולציה אחד חוצה את החללים בצמוד לחזית החיצונית. ציר תנועה זה התאפשר לאחר תיאום הנדסי זהיר, שאפשר פריצת פתחים מינימאליים בין החללים. מבואת הכניסה הכניסה לבית נעשית מהצד הצפוני, אל תוך חלל ספרייה צר וארוך שגובהו ששה מטרים. הקירות הדו קומתיים גדושים בספרים ויוצרים גריד כרקע למדרגות ספירליות, בעלות קוים רכים הזורמים כקונטרסט. הספרייה בנויה מעץ ומתכת חשופה, שילוב חומרים שניתן למצוא גם בשאר הבית, וארבעה פתחים מקושתים מכניסים לחלל אור צפוני רך.
גרם המדרגות הראשי והמעלית היו בנויים עוד לפני רכישת המבנה ובשל מגבלות של חללים אחרים במתחם, לא ניתן היה להזיזם. דבר זה הוביל לדילמה תכנונית: כיצד ליצור חיבור הולם בין מוקד הסירקולציה הממוקם בצד הצפוני של הבית, לבין החללים הציבוריים שרצינו למקם סמוך לטרסה הגדולה, שצופה לחומות העיר העתיקה בצד הדרומי? נוצר מצב בו צריך לחצות את אגף חדרי השינה “הפרטי” של הדירה על מנת להגיע לאזורים הציבוריים. הפתרון התכנוני היה ליצור ציר אופקי הבנוי ממערכת חללים המתחיל בכניסה ומסתיים באגף הציבורי.
אטריום הכניסה המדרגות והמעלית נפתחים לתוך אטריום רחב ידיים, שבתקרתו יצרנו סקיילייט הנפתח לשמיים. פירשנו חלל זה כמעין נווה מדבר אליו מגיעים מהסביבה העירונית הסואנת. חלל זה ממוקם בלב המבנה ולכן השקט והשלווה ניכרים בו.
האלמנט המרכזי בחלל הינו קיר אבן ירושלמית, המטפס לגובה של כחמישה מטרים ו”נוגע” בשמיים. כאן, ניתן לחוש את תנועת השמש על משטחי האבן המשוטטים בטקסטורות משתנות ואת העננים כתמונות אבסטרקטיות בתנועתם. בחלקו התחתון של קיר האבן שילבנו גוש אבן גדולה הנקראת “קישרא” – זהו הגוש הטבעי כפי שהוא לאחר הוצאתו מהאדמה, במצבו הגולמי והבלתי מעובד. אבנים משוטטות נושקות לקישרא ומביעות את המעבר בין אבן פראית למוצר מעובד. סידור האבנים מרמז על סידור מונדריאני ולא בשיטה המסורתית של נדבך על נדבך. מטרת סידור האבנים, הסיתות העדין והמפגש הפיזי עם השמיים, נועדו להקנות קלילות תוך הפיכתו למעין אריג רך, להבדיל מהשימוש המסורתי הנושא אופי של כובד. טפטוף מים איטי שיצרנו מתוך סדק טבעי בגוש האבן, נועד להוסיף לתחושת ההגעה לבית.
לצידו של קיר האבן ישנם שלושה עצי זית בונסאי. הבחירה בעץ הזית נועדה לאזכר את העץ הטיפוסי של אזור ירושלים והרי יהודה.
המעברים מחלל הכניסה הגבוה והמואר מוביל מסדרון רחב אך נמוך ומעט מוחשך, שנועד ליצור שינוי תחושתי ביחס למבואת הכניסה. המעברים עוצבו כחללי תצוגה לאוספי האומנות, תוך שימוש במישורי עץ וגבס מובלטים ושקועים במעין קומפוזיציית דה סטייל, שנועדו לשבור את אורכו של המסדרון בחצייתו את אזור חדרי השינה הפרטיים.
אזור התבוננות באמצע המסדרון שילבנו חלל נוסף המואר מלמעלה, שוב על מנת לשבור את המסדרון הארוך. אזור זה הוא מעין חלל הרהור אינטימי המגדיר את הכניסה לחדרי האורחים. כאן קיר טיח מרחף מעל הרצפה כאילו מתרומם לשמיים מעל. בצידו השני של החלל ממוקם קיר אבן נוסף עם קישרא, אשר לתוכה משולב משטח עץ כספסל. משטח העץ הרך יוצר ניגוד עם האבן הקשה ונראה כאילו העץ חצב באבן. הגישה בתכנון האזורים הציבוריים הייתה להשאיר אותם פתוחים ככל שניתן, על מנת לא לחסום את תחושת המרחב ואת המבטים לנוף. פינת האוכל, הסלון וחדר המשפחה יוצרים חלל אחד המשכי המוקף בחלונות. אל המטבח התייחסנו כאל אובייקט מרחף בחלל עם קיר עץ באורך של כארבעה מטרים שמאפשר את סגירת חדר ארוחת הבוקר בלחיצת כפתור.
על מנת להבחין בין החדש והישן בדירה, בין הקירות ההיסטוריים הקשתיים לשכבה העכשווית החדשה, יצרנו נתק ברור היוצר תחושה של ריחוף הקירות החדשים. קירות אלו נעצרים לפני המפגש עם הקשתות תוך יצירה של חריץ צל עמוק. הקיר החיצוני עם הקשתות מעובד בטיח גס ובכך מובחן מהקירות החלקים החדשים.
האלמנט הבולט בחלל הסלון המרכזי הוא סבכת הפלדה, המתנשאת לגובה של כעשרה מטרים מהקומה התחתונה ועד לחריץ אור מלבני מזוגג בתקרה. אלמנט פיסולי זה, על אף היותו עשוי פלדה כבדה, מקבל קלילות. כל חלקי הקיר נחתכו בלייזר והורכבו כמו פאזל מדויק. ביטוי לאופן הייצור וההרכבה ניתן לראות במחברים שמהווים מרכיב עיצובי. הפלדה צבועה בלכה שקופה וללא צביעה אטומה, על מנת לשמר את מראה הפטינה של הפלדה המחומצנת והטבעית. רצינו לראות ולשמור על הפלדה במצבה הטבעי כחומר טבעי נושם שהגיע מן הטבע.
המדרגות, שעוטפות בכל הקומות את הסבכה, עשויות פלדה ועץ אלון מלא צבוע בבייץ. על מנת להקנות תחושת קלילות וריחוף חיפינו את המדרגות בחלקן העליון והתחתון בעץ תוך חשיפת הקצוות. הקווים האנכיים והאופקיים האורתוגונאליים, במפגש עם האור בתנועתו, יוצרים חוויה דרמטית בחללים שסביב. המדרגות מהסלון לטרסה עשויות עץ ומחופות במעין יריעת פלדה דקיקה שמתפתלת באסימטריות קלילה.
אדריכלים: מתי רוזנשיין אדריכלים
תכנון: מתי רוזנשיין ואליוט לזרוס
צלם ראשי: אילן נחום
צילומים נוספים: אבי בלבן
הבניין ממוקם בירושלים, בפאתי מתחם ממילא וניצב אל מול החומות העותומאניות של העיר העתיקה. הוא צמוד בחלקו האחורי לשאר המתחם ומהוה מרכיב אחד בתוך מכלול עירוב שימושים
