לא בכל פרויקט נהנים אדריכלים ומעצבים מעבודה משותפת עם לקוחות שמביאים עימם ערך מקצועי מוסף לתהליך. כמו במקרה של מעצבת הפנים טל תמיר, שחברה לאוצרת האמנות דפנה נאור, שביקשה ליצור עבורה עם בן זוגה, בית בו האמנות קובעת את הטון.
בדירה האמנות היא זאת שקבעה את הקצב, את הסגנון הבוהמייני הארטיסטי והיא זאת שהכניסה בו נשמה יתרה. בעלת הבית, אוצרת ידועה ומוערכת בתחום האמנות החזותית, החליטה יחד עם בן זוגה לעשות שינוי ולעבור מירושלים אל העיר ללא הפסקה – תל-אביב.
אחרי שנים בהם גרו בפנטהאוז דו משפחתי, החליטו השניים להתקרב גיאוגרפית לבני משפחתם ועברו לדירת 120 מ”ר במגדל מלא אופי בשדרות רוטשילד.
האתגר שעמד בפני תמיר, היה להיטיב עם האוסף המרשים של פרטי האמנות שאספה הלקוחה לאורך השנים ולשלבו בצורה מושכלת ומלאת כוונה בדירה, זאת מבלי לשוות לה תחושת גלריה. הבקשה של הלקוחה לתכנן חלל שניתן יהיה להציג בו עבודות אמנות עמד לנגד עיניה. כך, הלכה למעשה, הצליחה תמיר ליצור נוכחות אמנותית תוך שמירה על אווירה ביתית, חמה ואינטימית.
תמיר עצמה, מציירת לאורך השנים ולימודי התואר הראשון שלה היו באמנות, אך רק כשעבדה על הדירה זאת, למדה להתייחס לאמנות מזווית שונה והבינה שעבודת אמנות טובה טומנת בחובה לא רק אספקט ויזואלי אלא גם מימד רגשי. מאחורי כל יצירה שבחרו השתיים בפרויקט יש סיפור שמלווה ברגש, יש היסטוריה והיכרות מעמיקה של הלקוחה עם האמן ותהליכי העבודה שלו.
בניגוד לתהליכי עבודה סטנדרטים, חלוקת החללים ועיצובם בוצעו בהתאם לעבודות האמנות שקבעו את האווירה, הצבע והקצב. חללי הפנים תוכננו מחדש. בניגוד לתכנון המקורי, בעלי הדירה הסתפקו בשלושה חדרים: סלון עם מטבח פתוח ופינת קריאה, המופרד באמצעות דלת מהחלק הפרטי.
רצפת החלל חופתה בפרקט עץ אלון. מסדרון הכניסה, בו ממוקמת ספריה מרשימה, מוביל אל הסלון בו בולט שטיח ארוג בעבודת יד בהזמנה אישית, על ידי אורגות בדואיות מלקיה. צבעיו נבחרו כך שיתאימו לספות שרופדו בלבד בגווני אפור. מחדר המגורים יש יציאה למרפסת הצופה אל העיר ואל הים.
בחלל המטבח ארונות נמוכים וקיר ארונות גבוה, בהמשכו מזווה וחדר שירות. מימין לארונות מדפים שהוטמעו בעומק הקיר, בהם מונחים פריטי אמנות לצד צנצנות וכלי מטבח. למרכז החלל נבחר שולחן עץ כבד סביבו ניתן לארח לארוחות שבת וחג את כל בני המשפחה. כסאות האוכל עשויים חומר אקרילי בגוון בהיר, וממעל – שתי מנורות תלויות. דלת דו-כנפית בין שתי נישות מובילה לאזור המגורים הפרטי, הכולל חדר שינה, חדר עבודה/אירוח ושני חדרי רחצה, שרוצפו כולם באריחים גדולים בעבודת יד – פרחים לבנים על רקע אפור.
אוסף ספרי המדע, האמנות וההיסטוריה של בני הזוג צומצם עם המעבר לדירה החדשה. תמיר תכננה עבורם ספריות רבות בגוון בהיר שהותאמו לגובהם התחתון של חלונות הוויטרינה כך שהמדף העליון שלהן משמש כבמה להצבת פסלים קטנים מתוך האוסף של בעלת הבית.
המעצבת ובעלת הבית הקפידו לבחור, מבין ארסנל היצירות, כאלה שאינן משתלטות בגודלן על החלל. מרבית עבודות הציור הן על נייר, מונוכרומטיות, ותלויות במרווח.. לכל אחת מהעבודות שנבחרו יש קשר כזה או אחר למהלך החיים בבית. עבודת הפיסול של ישראל הדני, המוצגת על סטנד בכניסה לדירה, התפתחה בהמשך לתערוכה שאצרה נאור ב-1995 בחלל “המומחה” בנווה צדק- עבודה שאהובה עליה במיוחד, והיתה עוגן לסדרה של למעלה מ-20 פסלים שהוצגה מאוחר יותר במוזיאון תפן.
לאורכה ולרוחבה של הדירה הושקעה מחשבה רבה בהצבת הפסלים ותליית העבודות. לגדולות שביניהן ניתן מרחב רב תוך הקפדה שלא תהיינה גבוהות מידי. באופן זה יצרו השתיים אינטימיות בין היצירה לבין הצופה בה. העבודות הקטנות יותר נתלו בכניסה לדירה במערך כולל כך שנוצר ביניהן קשר.
